אתם מסכימים עם זה? שמתם לב לתופעה הזאת?

שואל השאלה:
מתוך כתבה:מתי השפה שלנו הפכה להיות שפה של פוליטיקאים? שפה שבה שלילת ההפך היא הדרך להגיד או לכתוב את הדברים. שפה זהירה, מגששת, מבוהלת מעצמה, שפה של פוליטיקלי קורקט מזויף, ובמקרה הטוב יש בהניסיון לתבל את המילים בציניות בסגנון הפולנייה.

נראה כי בשיח של היום אנשים מעדיפים ללכת סחור-סחור ומתעקשים לדבר כמו תיקים באפלה. אין כן / לא / טוב / רע / שחור / לבן. הכל אפור, גבולי, משתמע לשתי פנים, מחושב, מסויג, לא מוחלט, או ציני.



וכך, לא נוגעים במילים עצמן, אלא לידן, בסמוך, קרוב, בנגיעה קלה, ולא אומרים "קשה" - אלא "לא קל", "לא פשוט", "מורכב"; לא אומרים "הרבה" אלא "לא מעט"; ובמקום "מעט" או "לא כלום" - אומרים "לא יותר מדי". כשם שאני לא אוהבת מירכאות של סגי נהור המביעות לגלוג וציניות, כך אני לא אוהבת ציניות במילים שמביעות את ההפך.ב-20.8.09 פרסם רביב דרוקר רשימה בבלוג האישי שלו ובו כתב שדודו טופז עשה מעשה טוב כשהתאבד לרשימה התקבלו מאות תגובות, רובן נזעמות, ואז כתב דרוקר פוסט נוסף, ובו כתב בין היתר: "הפוסט האחרון שלי לא התקבל באהדה גדולה מדי... אני גם לא ממש עצוב, ולא ממש דחוף לי להעמיד פני אבל".



זה מזכיר לי את לימודי הלוגיקה. הייתי תלמידה לא רעה (כלומר טובה מאוד) בפילוסופיה, אבל בלוגיקה לא הייתי הכי טובה שבעולם (כלומר גרועה), והסקת מסקנות בדרך הלוגיקה לא בדיוק היטיבה עמי (כלומר הרסה אותי).

אם חייזר היה נוחת כאן, הייתי מציידת אותו במילון כדי שיבין מה רוצים להגיד לו באמת. למשל, בצד המונח "לא ממש", שנשמע לא החלטי, הייתי כותבת "ממש ממש לא!", וכך גם לגבי לא הכי, לא בדיוק, לא במיוחד, לא בדיוק, לא במיוחד, לא כל כך, לא יותר מדי, אי אפשר להגיד ש..., וליד כל אחד מהם הייתי נותנת דוגמה:

הנה מילון מושגים של הסגנון הזה:

הוא לא נראה ממש ערני = הוא על סמים

הוא לא כל כך מדייק בעובדות = הוא שקרן פתולוגי

הוא לא הכי נחמד = הוא חרא של בן אדם

הוא לא בדיוק מתאים לי = אני לא סובלת גברים כמותו

אי אפשר להגיד שהיא סבלה במיוחד = היא נהנתה מאוד

הוא לאו דווקא נמנה עם המאמינים בחוק = הוא עבריין מוכר למשטרהלא הגיעו יותר מדי אנשים = אף אחד לא הגיע

השמלה הזאת לא מחמיאה לה במיוחד = היא נראית על הפנים עם השמלה

אני לא מת על זה = אני לא סובל את זה



ואם אותו חייזר היה שואל אותי למה אנשים מדברים כמו פוליטיקאים והולכים סחור סחור, הייתי משיבה לו שזה סגנון הדיבור המודרני, סגנון ציני כזה שאמור לשעשע ולגוון את השיחה, ושככה זה מעניין יותר וזה נותן צבע וחיים למשפט, ושציניות מעידה על תחכום ואינטליגנציה, ושיש כאלה שמעדיפים את הסגנון העמום והמסויג כדי לא להישמע מתלהבים מדי, ולפעמים יש בסגנון הזה זהירות מחושבת והיום צריך להיות פוליטיקלי קורקט ולחשוב טוב טוב לפני שמוציאים הצהרה מוחלטת, כדי לא לפגוע, כדי לא להסתבך, כדי לא להישמע נחרצים מדי, כדי שלא יפסיקו לאהוב אותך.



הנה שיחה בסגנון הזה:



היא: אתה רעב?

הוא: סוג של רעֵב.

היא: איך היה הביקור אצל אמך?

הוא: לא קל.

היא: קשה?

הוא: תראי, היחסים שלי עם אמי הם סוגיה לא פשוטה.

היא: מסובכים?

הוא: זאת לא המילה הכי מדויקת בעולם.

היא: מתי תלך לבקר אותה שוב?

הוא: לא יודע. אני לא בדיוק מתלהב מזה. לא הכי דחוף לי ללכת לשם.

היא: מצאת את טבעת הנישואין שלנו שאיבדת בבריכה?

הוא: לא ממש.

היא: מצאת או לא מצאת?

הוא: זה לא יהיה הכי חכם מצדי לענות.

היא: אתה רוצה לשכב אתי?

הוא: זה רעיון לא רע.

היא: אתה רוצה או לא רוצה?

הוא: אמרתי שזה רעיון לא רע.

היא: אני מבינה שאתה לא רוצה.

הוא: זה לא מה שאמרתי.

היא: אתה יודע מה? לא אכפת לי.

הוא: אל תגידי סתם. אי אפשר להגיד שבפעם האחרונה סבלת במיוחד.

היא: זה לא מדויק.

הוא: למה את מתכוונת?

היא: שאי אפשר להגיד שהיית בשיא הכושר.

הוא: מה? למה את מדברת בחידות? דברי מפורשות!

היא: עדיף שלא. זה לא יהיה בדיוק הכי מחמיא שבעולם.

חחח נשמע כמו צורת הכתיבה שלי. וכן אני מסכים התופעה הזאת מאוד מאוד נפוצה במיוחד בקרב אנשים שאוהבים להישמע סמכותיים.

שואל השאלה:
זה סגנון הדיבור של כולם אבל שלל כוולם
תופעה הזויה
אין מישהו שלא חטא בזה בינינו...