יש לי שאלה שקשורה לשואה

אני חושבת שהם היו כל כך עיוורים, והאמינו בהיטלר ובדרך שלו שהם פשוט לא פקחו עיניים והבינו מה הם אשכרה עושים. הם באמת האמינו שהם עושים משהו טוב.
אני מניחה שכן היו כאלה שהרגישו רע אבל לא היה להם ממש ברירה

אני לא חושבת שהיה להם מצפון בנוגע לזה בתקופה ההיא, לא חושבת שהם הרגישו אשמים (רובם).
הם הלכו אחרי היטלר ששטף להם את המוח וראו את כל מה שהם עשו כמעשים מוצדקים.
אני בטוחה שהחיים מביניהם, מתחרטים על זה כיום.

לפי האידאולוגיה הנאצית הנאצים היו הגזע העליון, ואנשים כמו יהודים, הומוסקסואלים, וקההי עור הם ''כתם'' כל החברה וצריך למחוק את זכרם. זה שאלה שמעסיקה פסיכולוגים גם היום, איך פשוט אנשים ''זרמו'' עם הרעיון הזה ואנשים שהיו חפים מפשע פשוט התחילו להרוג אחרים. גרמניה הייתה עצבנית מאוד על אירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכשהיטלר עלה לשלטון הוא כיוון את הזעם הזה נגד אירופה והיהודים.
יש הרבה ספרים שמדברים על הנושא הזה (יש ספר מאוד נחמד בשם the wave)

היטלר סחט להם את השכל
אבל לפי מה שהבנתי, היו כאלה שפחדו אבל בכל זאת עשו את זה כי חששו משאר הנאצים וכו'
היו גם כאלה שנשארו עם הרבה הפרעות נפשיות אחרי כל מה שקרה
אני מאמינה שהיו כמה שלא הרגישו בטוב עם זה, אבל אלה בטח מעטים וגם אם כן זה נעלם ממש מהר

רובוטים

האנשים האלו חזרו הביתה כרגיל,ישבו לארוחה עם המשפחה שלהם,חיו בלי מצפון מרוב ששטפו להם את המוח...
הם חשבו שהם עושים מעשים "נכונים וטהורים"