אני כבר לא מסוגלת, אני ואח שלי כל הזמן רבים, ההורים תמיד לוקחים את הצד שלו מבלי שהם שומעים אותי בכלל ואני כבר לא מסוגלת.

אח שלי הקטן רב איתי כל הזמן, הוא אשכרה מרביץ לי ואיכשהוא אני עדיין תמיד אשמה, ההורים שלי אף פעם לא מקשיבים לי, הוא משקר להם כשצריך ואפילו שיש פעמים שהם נוכחים כשאנחנו רבים הם מאשימים אותי, אני אתן לכם דוגמא שקרתה ממש עכשיו
אני ואח שלי חולקים חדר, אני רציתי לסדר אותו, סידרתי את כל החדר מלבד המיטה והבגדים שלו, קראתי לו לסדר את הבלגן שלו, הוא לא בא כי הוא שיחק בטלפון, אז אמרתי בסדר, שאחכה כמה דקות, אחרי זה קראתי לו שוב והוא בא, הוא זרק את כל השמיכות והבגדים על המיטה אמר סידרתי והלך, קראתי לו שוב ואמרתי לו שיש לו שנייה לסדר את זה, הוא התחיל להתווכח איתי ופשוט הלך, התעצבתי ברמות כי זה לא פעם ראשונה שזה קורה, כל פעם שאני קוראת לו לסדר הוא עושה מהומות כדאי שיתחיל ריב ואז הוא לא יצטרך לסדר.
צעקתי עליו לסדר וכרגיל הוא התחיל לריב, כל הזמן הזה אמא שלי שומעת הכל, ולא עושה כלום.
אחרי כמה דקות של וויכוחים דחפתי אותו מרוב עצבים, אני לא מתחרטת על זה, ההורים שלי לא טורחים להעמיד אותו במקום, ואני סובלת מזה!
הוא מן הסתם החזיר לי ורבנו מכות.
אמא שלי צעקה עליי מוטמת וסתומה, התעלמתי.
אח שלי התחיל לבכות כמו תמיד (לא הרבצץתי לו חזק, הוא עושה את זה בשביל צומי ובשביל שיאשימו אותי).
כרגיל אמא שלי צרחה עליי והאשימה אותי
לקחתי את כל מה שהיה אמור לסדר, שמיכות, בגדים צעצועים שלו וכאלה, הוצאתי אותם מהחדר וטרקתי את הדלת.
אני רותחת מעצבים, אני תמיד אשמה בריבים איתו, ההורים שלי לא חושבים לשמוע את הצד שלי בריבים וישר מענישים...דיברתי איתם כמה פעמים, חלק מהפעמים הם צחקו לי בפרצוף, וחלק מהפעמים הם אמרו אוקיי והמשיכו כרגיל.
נמאס לי מהם כבר. אין לי מה לעשות עם זה כי כבר דיברתי איתם והם עושים מזה צחוק.
יש לכם רעיונות?