20 תשובות
זה לא מביך, ממש לא.
זה מעולה , לא יקרה כלום המורה מקריאה כל הזמן לתלמידים זה לא ישנה
זה מעולה , לא יקרה כלום המורה מקריאה כל הזמן לתלמידים זה לא ישנה
לא ממש ממש לא.
זה ממש לא מביך
כיף לך, לא מביך
זה ממש לא מביך
אנונימית
אל תתייחסי. אני אומרת לך זה בכלל לא מביך.
ממש לא מביך
היי, אני למדתי בעצמי בחיים שהדרך הכי טובה להתמודד עם הפחדים היא באמת להתעמת איתם ולא לנסות לברוח בדלת האחורית. בתור אחד שלגמרי היה עם בעיות כמו שלך בבית ספר אני באמת ממליץ לך לנסות ולעשות את זה בעצמך כמו שאר התלמידים, את תעריכי את עצמך יותר ותרגישי יותר טוב עם עצמך. עוד נקודה למחשבה שהיא קטנה שלדעתי את די צודקת בנושא המבוכה כי בעצם את מבדילה את עצמך מאחרים. אני ממש בטוח במאה אחוז שכמעט כל התלמידים בכתה שלך גם הם עם היסוס ופחדים אבל בכל זאת עושים את זה. ודווקא להתמודד עם הפחדים האלו זה מצוין, תחשבי שכל החיים תהיי צריכה להתמודד עם סיטואציות חברתיות או סיטואציות כאלה ואחרות שיכולות להיות לא פשוטות אם זה בתיכון, צבא, אוניברסטה, לימודים.. בשלב מסוים לא תהיה לך ברירה ולא תוכלי להתחמק מזה אז למה לא להתמודד עם הבעות מעכשיו? אני בטוח שאת מסוגלת ויכולה, וטיפ לגבי ההגשה מול הכתה קודם כל זה בזום זה הרבה הרבה יותר קל ולייט מאשר לעמוד מול הכתה ויזואלית, והכי חשוב זה לקרוא בקול רם ולעשות לעצמך משפטים ברורים לגבי המצגת וממש לשנן את זה שיהיה לך קל, את יכולה גם לשים דף על המסך ולא לראות את שאר התלמידים והמורה ולדמיין שאת עושה וידאו עצמי..
אני מבינה אותך גם אני ממש לחוצה לפני דברים כאלה. לפני שנה הייתה לי פרזנטציה להקריא בעל פה דף שלם באנגלית מול כל הכיתה ולא בזום כלכך רעדתי ופחדתי ואין לי כזה טיפים בשבילך אבל אתן לך מה שאני מנסה לעשות כדי להתגבר על זה: להציג כמה שיותר, לדבר מול אנשים כמה שיותר, פשוט לעשות את מה שמביך אותך כמה שיותר, ואז זה כבר יבוא לך בטבעיות ובאמת שזה לא נורא אני ממש השתפרתי מאז. אוהבת (:
שואל השאלה:
אני ניסיתי אני כבר בכיתה י וכל החטיבה הייתה מלאה בעבודות והצגות וכל פעם מחדש זה היה סיוט. הייתי בוכה ופשוט לא רציתי אבל הייתי חייבת אז הצגתי וזה היה סיוט לפני ותוך כדי כל הלחץ הזה ממש קשה להתמודד איתו אז אני מבינה מה את אומרת, שאחרי שמסיימים עם זה מרגישים יותר טוב כאילו התמודדתי עם זה ואני אחרי אבל ההרגשה הזאת לפני ותוך כדי אני לא רוצה פשוט להרגיש ככה אז אם יש לי הזדמנות לא להרגיש ככה אני אלך על זה. פשוט יש את הקטע שכל הכיתה יודעת שאני היחידה שיש לה אישור לא לפתוח מצלמה,להציג עבודות ועוד.. ואני יודעת שזה מביך אבל אין לי מה לעשות עם זה
אני ניסיתי אני כבר בכיתה י וכל החטיבה הייתה מלאה בעבודות והצגות וכל פעם מחדש זה היה סיוט. הייתי בוכה ופשוט לא רציתי אבל הייתי חייבת אז הצגתי וזה היה סיוט לפני ותוך כדי כל הלחץ הזה ממש קשה להתמודד איתו אז אני מבינה מה את אומרת, שאחרי שמסיימים עם זה מרגישים יותר טוב כאילו התמודדתי עם זה ואני אחרי אבל ההרגשה הזאת לפני ותוך כדי אני לא רוצה פשוט להרגיש ככה אז אם יש לי הזדמנות לא להרגיש ככה אני אלך על זה. פשוט יש את הקטע שכל הכיתה יודעת שאני היחידה שיש לה אישור לא לפתוח מצלמה,להציג עבודות ועוד.. ואני יודעת שזה מביך אבל אין לי מה לעשות עם זה
אנונימית
שואל השאלה:
אני שמחה לפחות שהתמודדות עזרה לך עם זה אבל אני ניסיתי להתמודד עם זה הרבה פעמים וזה לא עזר לפעם הבאה כמו שחשבתי והחרדה נשארה
אני שמחה לפחות שהתמודדות עזרה לך עם זה אבל אני ניסיתי להתמודד עם זה הרבה פעמים וזה לא עזר לפעם הבאה כמו שחשבתי והחרדה נשארה
אנונימית
שואל השאלה:
קווין פארקר בעלי. תודה
קווין פארקר בעלי. תודה
אנונימית
אם ניסית אז אין לי עוד טיפים לזה.. אולי תנסי ללכת לפסיכולוגית ולהסביר לה והיא בטוח תעזור לך
שואל השאלה:
אני אצל פסיכולוגית(: אבל לא משנה תודה 333>
אני אצל פסיכולוגית(: אבל לא משנה תודה 333>
אנונימית
ההפך, כיף לך. אותנו מכריחים להציג ולא מתחשבים בכאלה עם חרדה חברתית.
מהה????
אמלהה???
אני לא הייתי מעיזה לצאת מהבית לארצות הברית בכלל
אם אני הייתי במקום התלמידים היתי זוכרת את זה עד יום מותי
שבת שלום
אמלהה???
אני לא הייתי מעיזה לצאת מהבית לארצות הברית בכלל
אם אני הייתי במקום התלמידים היתי זוכרת את זה עד יום מותי
שבת שלום
זה סבבה
זה ממש לא מביך
אני גאמבול, אין דבר שמביך אותי..
שואל השאלה:
לא הבנתי
לא הבנתי
אנונימית
באותו הנושא: