תהיו עדינים. מה דעתכם?

להיות נער בישראל זה מסובך.
מה שהחברה מצפה ממך להיות, המסגרת הלא ריאלית שמערכת החינוך בונה "במיוחד בשבילך". חוסר הוודאות, הסגרים, ההתמודדות עם מחלה שבאה לעולם בפתאומיות. העובדה שכלום אף פעם לא מספיק, תמיד אפשר לתת יותר. לתת יותר מעצמך למען אחרים, לתת יותר לסביבה מבלי לצפות לקבל חזרה. החיים שלנו מסובכים. בגיל צעיר להיחשף לרשתות החברתיות ולדברים שלא בהכרח תואמים את הגיל שלנו, ההתבגרות שמתחילה מוקדם כלכך. הריחוק מההורים שגורר אחריו מחשבות יתר ושנאה עצמית.
החיפוש אחריי זוגיות שאף פעם פעם לא נפסק. העובדה שאתה זה שצריך להיות שם בשביל עצמך, להרים את עצמך, לפרגן לעצמך, לחזק את עצמך.
מזל שיש חברים, מזל שיש עוד כמה מוזרים בעולם שמתמודדים בדיוק עם מה שאני מתמודד. מזל שיש אותם, תמיד יהיו שם בשביל להרים ולהזדהות איתך, יהיו שם בשביל להקשיב ולתת עצה שיכולה להציל אותך. כאלו שיידעו מתי לעצור אותך ומתי לתת לך להתפרק כי זה מה שהכי טוב בשבילך.