7 תשובות
זה נוראי, נגיד אני ממש נכנסתי לדיכאון בגלל הקורונה וקרו לי כול מיני דברים בכול התקופה הזאת ואני מרגישה מותשת :(
הייתי רוצה.. אבל זה לא אפשרי . זה לא יוביל לשום מקום :(
שואל השאלה:
1q1 אני לא צריכה אנשים שיורידו לי את המורל
הגישה הפאסימית הזאת לא תביא אותנו לשום מקום ואנחנו עדיין תקועים פה בגלל אנשים כמוך שוויתרו לפני שהתחילו
1q1 אני לא צריכה אנשים שיורידו לי את המורל
הגישה הפאסימית הזאת לא תביא אותנו לשום מקום ואנחנו עדיין תקועים פה בגלל אנשים כמוך שוויתרו לפני שהתחילו
אנונימית
אין ממש מה לעשות יש גם מבוגרים במצב כזה.. אין טעם לעשות הפגנה לא יקשיבו.
הדבר שהכי יכול (לי לפחות) זה לדבר עם משרד החינוך/בתי הספר, שבבתי ספר ידברו עם ההורים על זה ולהעלות את המודעות במפגשים איתם במקום שיגידו להיזהר בהאינטרנט וכאלה שיעזרו במצב הנפשי
הדבר שהכי יכול (לי לפחות) זה לדבר עם משרד החינוך/בתי הספר, שבבתי ספר ידברו עם ההורים על זה ולהעלות את המודעות במפגשים איתם במקום שיגידו להיזהר בהאינטרנט וכאלה שיעזרו במצב הנפשי
אנונימית
אני לא מורידה לך את המורל . אני רק אומרת שאין לאנשים מה לעשות עם הדיכאון שלך ושלי , זה לא בידיים שלהם .
שואל השאלה:
אוקיי, 1q1 אני מצטערת על הטון התקיף קודם.
אני לא טוענת שלאנשים יש מה לעשות עם הדיכאון שלנו סבבה? כמובן שזו בעיה אינדיבידואלית ושלנו לפתור. אבל האנשים האלה שזוקרים עלינו עכשיו, הם יכולים להקל באופן דרסטי את הלחצים הנפשיים שנחים על הראשים שלנו ובמיוחד של המסכנים שעוד צריכים לגשת איכשהו לבגרות. אז אני לא מתלננת על הדכאון שלי אני מציגה אותו כדי להפנות תשומת לב אל בעיה אחרת שגורמת לדיכאון שלי ושל אחרחם שהוא בפני עצמו ממש ממש ממש לא בסדר וההתעלמות הממשלתית זו מחדירה לנוער את התפיסה ש"אין מה לעשות" לא נכון!!! מי אמר לכם את זה? אני יודעת מי אמר לי את זה. המורים ההורים החברים וההנהלה וכולם. אבל האם ניסינו לעשות משהו והווכחנו שלא קורה כלום? לא פשוט קיבלנו את זה ש""אין מה לעשות"" ועכשיו אנחנו מהווים דוגמא ומופת לכל התלמידים בשכבות הנמוכות שגם יושבים ונרקבים לאיטם ללא קשרים חברתיים וללא אור שמש.
אוקיי, 1q1 אני מצטערת על הטון התקיף קודם.
אני לא טוענת שלאנשים יש מה לעשות עם הדיכאון שלנו סבבה? כמובן שזו בעיה אינדיבידואלית ושלנו לפתור. אבל האנשים האלה שזוקרים עלינו עכשיו, הם יכולים להקל באופן דרסטי את הלחצים הנפשיים שנחים על הראשים שלנו ובמיוחד של המסכנים שעוד צריכים לגשת איכשהו לבגרות. אז אני לא מתלננת על הדכאון שלי אני מציגה אותו כדי להפנות תשומת לב אל בעיה אחרת שגורמת לדיכאון שלי ושל אחרחם שהוא בפני עצמו ממש ממש ממש לא בסדר וההתעלמות הממשלתית זו מחדירה לנוער את התפיסה ש"אין מה לעשות" לא נכון!!! מי אמר לכם את זה? אני יודעת מי אמר לי את זה. המורים ההורים החברים וההנהלה וכולם. אבל האם ניסינו לעשות משהו והווכחנו שלא קורה כלום? לא פשוט קיבלנו את זה ש""אין מה לעשות"" ועכשיו אנחנו מהווים דוגמא ומופת לכל התלמידים בשכבות הנמוכות שגם יושבים ונרקבים לאיטם ללא קשרים חברתיים וללא אור שמש.
אנונימית
בזה את צודקת במאה אחוז , הם צריכים לשנות את הגישה
באותו הנושא: