21 תשובות
במקום להיות פה לכי לישון, יש לך זום בבוקר
וזה לא יעזור לך "להילחם" בשיגרה. צריך שגרה ואת רק בת 13. יש לך תעודת בגרות להוציא
שואל השאלה:
אוף...
הייתי צריכה לדעת שאף אחד לא ייענה.
ושוב פעם, אני צריכה למצוא את הפיתרון לבד
שואל השאלה:
הארי שניצלון, ואתה חושב שאתה יותר טוב ממני?
למה כי אתה יותר גדול ממני בכמה שנים?
טוב לפי טון הדיבור שלך אתה לא נשמע חכם או בוגר יותר ממני.
רוצה לשמוע סוד? אני פגשתי הרבהה מאוד מבוגרים שהתנהגו כמו ילדים בני 8, ככה שבת 13 או לא, אני יכולה לעשות ולדעת לא פחות ממנה שמישהו מבוגר יכול.
1אגב, אין לי מחר זום
מה את אומרת על לשלב התנדבות כלשהי? אולי יהיה קשה למצוא משהו בגיל הזה, אבל אני מאמינה שזה אפשרי. יכול להיות גם שיהיה קשה בתקופה הנוכחית אבל אני מקווה שזה יתאפשר בקרוב
שואל השאלה:
ואני מצטערת אם לא כל מה שמעניין אותי בניגוד אלייך זה לצלם תמונות לאינסטוש או לקים או קרמים או האם בנים נדלקי םעלי.
מצטערת להגיד לך שאותי בניגוד אליל זה לא מעניין בשיט
שואל השאלה:
כן אבל זה לא מה שאני מדברת עליו...
לא יודעת... כאילו אני מחפשת ריגוש, אולי במובן מסוים סכנה מסוימת.
אני לא יודעת איך להסביר
שואל השאלה:
הארי שניצלון.
טוב מישהו צריך להעביר לך.
הארי שניצלון^
למה לדבר מסריח לא הבנתי.. אני בת 21 ואני לא רואה את עצמי באה אליך מגבוה, למרות שאם מסתכלים על הגישה שלך- אני ממש יכולה.
תכבדי קצת ותלמדי איך להביע את דעתך ואיך להעביר ביקורת. וסבבה שאת לא רוצה שיעורים על החיים, אבל אולי כדאי שתתחילי לקחת שיעורים בכבוד מינימלי ובסיסי- לטובתך
אני כל כך מבינה אותך. אני מרגישה שהחיים שלי משעממים ופשוטים, ותמיד שאני רואה סרטים אני מתבאסת רצח. אני רואה אנשים אשכרה חיים את החיים וזה גורם לי כל כך לקנא.
אין לי כל כך מה להגיד לך ואיך לעזור לך מכיוון שגם אני ניסיתי כמעט ואת כל השיטות: למצוא תחביב חדש, ללכת לחוג חדש, לשנות את החדר. ושום דבר לא עזר לי..
וכרגע גם בתקופה הזאת, אין כל כך מה לעשות כי זה לא שיש לאן לצאת.. ובמיוחד שאנחנו עדיין נערות, אין לנו רישיון, אין לנו כסף (של עצמנו לא של ההורים, אם את עובדת זה דבר אחר).
אני פשוט ממשיכה לחיות בתקווה כשאגיע לגיל 18 החיים לפתע יהפכו ללא משעממים. אצא הרבה, אבלה הרבה, ואנסה להפוך את החיים שלי ללא משעממים.
אני מאשימה אך ורק את הדור הזה, או את השנה הזאת..
עריכה: את יכולה להצטרף לצופים, שמעתי שזה נורא כיף. מכירים חברים חדשים, נוסעים להרבה מקומות. אבל שוב, לאחר הקורונה
שואל השאלה:
כן אלב השאלה היא מה את מגדירה למשעמם ומה את מגדירה למעניין.
מה את מחפשת?
שואלת השאלה-
נשמע שאת יודעת מה את רוצה אבל את אולי מפחדת להעלות את זה על כתב?
אם למשל היו אומרים לך שמחר את יכולה להגשים איזה חלום, מה היית רוצה לעשות? ב"סכנה מסויימת" את מתכוונת למשהו אקסטרימי?
כי נהגת עד עכשיו להגיד מה לא, אבל תנסי רגע להגיד מה כן
משעממים- לקום בכל בוקר ולהיות בזום, ולאחר מכן להיות כל היום בטלפון.
נכון אני נפגשת עם חברות, אבל בסופו של דבר אני חוזרת הביתה ורק בטלפון, ולזה אני קוראת משעמם לעומת אנשים שלא כל היום בטלפון, שיש להם הרבה עיסוקים וכמעט ולא בבית
באלי משהו חדש , באלי להינות. אני רק מחכה שאגדל
שואל השאלה:
אבל זהו זה, שאני לא יודעת מה כן.
אני רוצה לעשות משהו משמעותי עם החיים שלי, אני לא מדברת על התנדבות (למרות שזה רעיון נחמד)
אני לא יודעת,שבאמת ייקרה משהו חוץ משיעוריפ ובית ספר והחיחם הרגילים.
מה אני מגדירה ללא רגיל? אין לי שום מושג
שואל השאלה:
אז זה בדיוק העניין, את רוצה ליהנות למצוא עיסוק/קריירה/תחביב.
זה לא מה שאני מדברת עליו, אני רוצה לעשות משהו שלא ינבע רק מהנאה.
מטרה, ייעוד, מהות.
זה מה שאני רוצה
מופנה בעיקר ל$$$$-
צריך לקחת בחשבון שהחיים הם לא סרט, לכן כדאי כמה שפחות להשוות אותנו למה שקורה בתסריטים הגדולים.
וגם לרוב אנחנו נוטים להשוות את עצמנו לרגעי השיא של האחרים ולהאמין שיש לנו שגרה משעממת יותר מכולם אבל זה לאו דווקא נכון.
גם בחיים הבוגרים לא תמיד נוכל לנצל את הזמן שלנו ולעשות כל יום משהו מטורף אחר, וזה לא משנה אם יש לנו רישיון או כסף.
לכן לפני הכל- אני חושבת שכדאי לעשות סוויצ' כלשהו בגישה. ברור שאתן (וגם אני בתכלס) עדיין צעירות וזה השלב שבו אנחנו מנצלות את החיים לבילויים והנאות לפני שמתחילים החיים האמיתיים... אבל עדיין- צריך להיות רציונליים ולא לדמיין עולם מושלם עם פנטזיות שאי אפשר לממש
ושואלת השאלה- יכול להיות שמדובר במשברון זהות מסויים. ברוכים הבאים לגיל ההתבגרות (;
יש כאלה שחווים את זה בשלב יותר מאוחר, אבל יכול להיות שאת באמת יותר בוגרת ולא כל כך מאותגרת משכבת הגיל שלך ככה שאת "רצה בחומר" ורוצה כבר לעבור שלב.
זה הגיוני, אל תתרגשי מזה מדיי, ותדאגי גם לתת לעצמך מספיק זמן בשביל להינות מהילדות ולהשתטות. בגילך בערך אהבתי להיות פה באתר- לענות על שאלות, לסייע לאחרים, וזה הפיח בי משמעות. הרגשתי שזה סוג של ייעוד, ושאני מאוד אוהבת את התחום, והיום אחרי 8 שנים אני יכולה להגיד שזה באמת הכיוון שאני רוצה ללמוד ולעסוק בו.
אז תתנסי בכמה שיותר דברים ובסופו של דבר משהו יקרוץ לך. אל תחפשי את התשובה בדברים רחוקים מדיי, זה לא אמור להיו משהו מטורף בהכרח... ואולי כמו זוגיות- זה מגיע דווקא כשהכי לא מצפים לה
שואל השאלה:
אבל אני לא רוצה ליהנות או לשחק, כאילו נמאס לי מזה!
ואני לא חושבת שזה רק גיל ההתבגרות, כאילו אני שונאת שאומרים לי את זה.
אני לא רוצה חיים רגילים כי זה משעמם אותי.
ואני לא משווה את עצמי בנות וחבנים שאיתי בכיתה כי הם אוהבי םאת זה, את השגרה.
טוב, אני לא.
אני צריכה משהו מעבר לזה.
את מבינה, כל דבר שאי פעם רציתי תמיד הייתה לי תקווה שיום אחד זה ייקרה, אני סתם אקח דוגמא שאם בגיל שש רציתע טלפון (אני לא באמת רציתי, סתם דוגמא) אז גם עם ידעתי שבאותו רגע זהלא ייקרה ידעתי שזה כן יקרה, מתישהו.
כרגע אני לא רואה את השינוי הזה קורה גם לא בעוד עשרים שנה.
בגלל שאני לא רואה מה יכול להשתנות גם בעוד עדרים שנ שיהפוך את השגרה לפחות משעממת מעכשיו
ראית אי פעם מישהו שחי אורח חיים שקרץ לך? שהסתכלת עליו ואמרת וואו?
שואל השאלה:
האמת? שלא.
אני לא יודעת אפילט כבר מה להגיד
שואל השאלה:
שאוך לצערי אני בכל זאת צריכה ללכת לישון מתישהו.
לילה טוב, נמשיך לדבר מחר, אני מקווה..
באהבה. לילה טוב!