למה אני לא מצליח להתנהג נורמלי

כשאני במחשבות ותמיד חושב לעצמי דברים ומדבר אל עצמי, אני מדבר רגיל, אני נשמע נורמלי לעצמי בראש, אבל אני לא מצליח לבטא את עצמי בצורה נורמלית מול אנשים, לא משנה מי, מול כולם.
אני פתאום נכנס לבלקאאוטים, מופיעים לי טיקים כרוניים, אני מדבר מוזר, לא מרוכז ואני קולט שאני מדבר כמו מישהו עם בעיות ואני לא מצליח לעשות עם זה כלום כאילו. אני מנסה להתאפס על עצמי ואני בקושי מצליח, ואני לא מבין אף פעם מה קורה לי?!
אני לא יודע אם אני אוטיסט, אף פעם לא הובחנתי, אבל יש לי בעיות חברתיות ואני כמעט לא יוצא מהבית ועכשיו עוד במיוחד בתקופת הקורונה, אני לרוב אוהב להיות לבד ואני רוצה לשנות את זה אבל אני משום מה לרוב לא מרגיש בנוח להיות עם אחרים יותר מדי, אני לא מצליח להסתכל לאנשים בעיניים כי אחרי יותר מ5 שניות אני מתחיל לאבד ריכוז לגמרי ומחכה כבר שיסיימו לדבר וזה יוצר סיטואציה ממש מביכה.

אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, זה משהו שהחמיר עכשיו עם הקורונה שאני כמעט לא פוגש אנשים ומתחילה להיות לי חרדה חברתית, ואני מרגיש שאין לי פשוט מה לעשות עם זה.

ועוד מתחילים לחזור אליי הטיקים, שהם למזלי לא ברמה של תסמונת טורט, אלה יותר מצמוצים, כאלה תזוזות של פעם ב- כי כל הגוף שלי מרגיש תפוס.

מה אני עושה במצב של כזה?! אני מרגיש נורא, אני מרגיש פשוט בן אדם מוזר ולא משנה כמה שאני אוהב את עצמי מבפנים, אני מרגיש פשוט כישלון כשאין אנשים לצדי. עד כמה שההורים שלי הם הורים שדואגים (אמא שלי יותר, אבא פחות), אני מרגיש שאי אפשר לשתף אותם כלום כי זה מרגיש לי שהם פשוט נדחפים אחר כך למקומות שלא שלהם, וכל דבר אני מרגיש שהוא אישי ואני לא יכול לשתף עם אף אחד.

סליחה שרשמתי הרבה אגב