מה הדבר הכי לא מכובד/מגעיל שאמרתם להורים שלכם בויכוח כדי "להגן" על עצמכם?

הקשר אצלנו זה מוזר
הכי גרוע שאמרתי זה קללות(לא מטומטמת, יותר גרוע)

אני שונא אותך, מתחרט על זה כל החיים שלי, כל יום כואב לי הלב על המילים האלו

אמרתי לאמא שלי הרבה פעמים שלקשר דם אין משמעות עבורי(אני אישית לא רואה בזה כלא מכבד או משהו אבל מסתבר שיש אנשים שכן)

היא יודעת שאם היא תעשה משהו שיפגע בי אני פשוט יקום וילך ולא יהיה איתה יותר כי לקשר דם אין משמעות עבורי ואני נשארת רק בחברת אנשים שטובים לי

^ אל תשכחי שבזכותה את קיימת בכלל אז ככה את תנטשי את האישה שהכי דאגה לך?

שואל השאלה:
^אל תשערי דברים... את לא יודעת את הקשר ביניהן..

אמרתי לאמא שלי שלא תייעץ לי על מה ללמוד ואיך ללמוד כי מבחינתי היא לא הצליחה בחיים ואין לה זכות.
כמובן שזה היה ברגע של כעס ועצבים, ואמא שלי מאוד מצליחה פשוט היא למדה מקצוע שהיא לא עוסקת בו היום אז לקחתי את זה כנקודה הרגישה שלה. לא יפה /:

היי לדבורה, זוהי בדיוק הטענה שלי
לזה שהיא ילדה אותי והסיבה לקיום שלי אין משמעות מיבחינתי במובן של הקשר שלנו.
היא לא מקבלת "נקודות" על זה שהיא ילדה אותי

אני שופטת אנשים על פי היחס שלהם אליי ואם כל אדם (עם קשר דם או לא) פוגע בי אני חד וחלק יקום ויעזוב.
משמע לקשר דם שלנו אין שום משמעות ערכית וזה שהיא אמא שלי לא אומר שום דבר חוץ מזה שהיא ילדה אותי

דברים כמו "אבל זו אמא שלך" " משפחה חשובה יותר מהכל" "בלעדיים לא היית פה בכלל " פשוט לא עובדים עליי ואני לא רואה בהם היגיון


נ.ב אני מתנצלת אם זה היה טיפה תוקפני זו לא הייתה הכוונה שלי

אנונימית-
גם לי היו ויכוחים בהם אמא שלי ציפתה ממני שאגן עליה או שאהיה לצידה בגלל ש"איך את לא מתביישת, את הבת שלי". אמרתי לה שזה לא משנה, ושיש לי השקפות עולם מסויימות שאני לא מוכנה לסטות מהן, ושאם היא תתנהג בצורה שנוגדת אותן- אני לא אתן לזה יד, לא משנה אם זו אמא שלי או לא.

ובכל זאת-
אני מאמינה שאפשר ואפילו רצוי להיות קצת יותר סלחניים למשפחה שלנו. אני לא מתכוונת לזה שתתני לה לפגוע בך או להתייחס אלייך בצורה שלא מכבדת אותך, כן? את בכלל לא צריכה להישאר במקום שלא טוב לך בו- אם זה מבחינה נפשית או פיזית.
אבל בעיקר כשמדובר במשפחה רצוי לנסות לתקן את הדברים, ולא לוותר על היחסים בעקבות קושי קטן או פגיעה קטנה. זה לא כמו חברים, זה משפחה, שכמו שהם מוכנים להקריב עבורך- גם את צריכה לרצות להקריב עבורם. הם פינה חמה, ויש להם יותר ייחודיות מאחרים... ככה לפחות אני רואה את זה

אני מאוד מסכימה עד הכמה שורות האחרונות ואני רואה מה את מנסה להגיד בחלק השני אבל אני פשוט לא רואה את זה ככה

כן לאחיות שלי ולאמא שלי יש מקום מיוחד בלב שלי אבל זה בגלל החויות שחווינו בייחד לא בגלל הקשר דם שלנו(מקווה שזה הגיוני כי קצת קשה להסביר)

וכמובן שאני לא אוותר על אחותי בגלל קושי קטן אבל זה כי יש לנו קשר עמוק שנוצר מהחוויות שלנו והזמן המשותף שלנו לא מהקשר דם שלנו. ואני יעשה הכל בשבילה אבל באותה המידה שאני יעשה הכל עבור בחברת ילדות שלי

ואני ינתק עם אחותי קשר באותה המהירות שאני ינתק קשר עם בחברת ילדות. כן ברור שיש קשר שונה עם המשפחה כי גדלנו באותו הבית והכל אבל עצם היותם המשפחה שלי לא אומר כלום


רק להבהרה זה שלקשר דם אין משמעות לא אומר שאני לא אוהבת את המשפחה שלי,אחיות שלי הכי חשובות לי בעולם ואני אוהבת אותם בטירוף

ברור שזה בגלל החוויות, אני לא חושבת שמישהו מסכים עם הטענה ש"אמא זו אמא" במידה והאמא הזו נטשה את הילדה שלה ולא גידלה אותם, ואז באה אחרי כמה שנים להתנצל.
אני (ואני מאמינה שגם האחרים כמוני) התכוונתי לקשר דם שבו המשפחה מעניקה ונוכחת בחיים שלך.
קשה לי עדיין עם ההשוואה של אחותך לחברים, כי אני בכל זאת מאמינה שזה שונה, אבל אולי זה באמת כי חונכנו להסתכל ככה בצורה שונה על תא משפחתי.
בכל מקרה צריך לזכור שגם בטבע הקשר של האחים מיוחד יותר. אמנם לא קשר כמו עם האם, ששם יש יותר זיקה וחיבור, אבל כן יש נטייה ללא מעט חיות לחיות בלהקות ולשמור על "קשר" עם "בני המשפחה" שלך. אולי זה מעיד משהו גם על בני האדם