אני חייבת לשתף בבקשה כנסו

שואל השאלה:
אי אפשר

אם את ממש רוצה את זה, את תוכלי לעשות עוד ראיון בשנה הבאה. אם לא, אז את יכולה להתחיל להתנדב או לעזור לאנשים

אני זוכרת שהלכתי גם עם חבורה של חברים לראיון הזה, ועוד כמה מהשכבה. חלק מהם התקבלו ואני לא והרגשתי באמת אפסה- עשו לי עאלק ראיון של חצי דקה בלחץ וישר אמרו נקסט. אני תמיד תפסתי מעצמי וידעתי מה אני שווה, אבל זה פגע בי, ומעבר לביטחון שזה ערער- זה עצבן אותי מאוד...
אבל עברו השנים, היום אני כבר בת 21, ואני יכולה להגיד לך שאם לא היית מזכירה לי את זה- לא הייתי חושבת על זה בעצמי.
זה באסה של אותו הרגע, במיוחד כשאת רואה את חברות שלך שם, אבל התחושה הזאת של הכישלון לא באמת רלוונטית כי זה לא אומר עלייך כלום. יש המון שמנסים להתקבל ולא באמת מצליחים לגייס את כולם, והם לא באמת מסתכלים על ההישגים שלך ועושים מבחני אישיות.. הם בוחרים על סמך ראיון מסכן שלא באמת משקף את הייחודיות שלך, אלא סוג של כימיה וביטחון. אולי התרגשת או שלא בדיוק הראית את זה כלפי חוץ אבל זה לא אומר שאת באמת כזו.
יהיו לך בעתיד עוד אפשרויות להתנדב ולסייע או להצטרף למסגרת הזו, ואת יכולה לכוון לכך שתעשי משהו בסגנון בצבא. אז זה באמת לא סוף העולם ולא נכון להגיד שלא יהיו לך עוד אפשרויות.. שמרי על חיוך, הדבר הזה ייראה כל כך לא רלוונטי בעתיד

זה מה שקרה לי שתי חברות התקבלו ואני לא בכיתי התבאסתי כי הקשר שלהם פתאום נהיה יותר מחובר והם חיוו חויות ביחד ואני נשארתי בסוף לבד אבל היי אחת מהם פרשה מישם כי היא הבינה שזה קקה

אני גם ממש ממש רציתי וחיכיתי לזה וכולם אמרו שזה תפור עליי ככה שציפיתי לזה עוד יותר, ואז הודיעו לי שלא התקבלתי. הרגשה חרא הייתי עצובה במשך יומיים שלמים וממש בכיתי בגלל זה אבל עם הזמן כבר הפסקתי לחשוב על זה ואני מנסה לעשות דברים אחרים אז זה ממש עוזר לי... אני מסתפקת בעובדה שעוד חצי שנה אני אהיה מדריכה ואולי זה לא כמו מדא אבל זה גם משהו שלי יהיה ממש כיף.