אני רק רוצה לדעת אם אתם מזדהים איתי.

מאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי או רעה אליי או טובה אליי, אין אמצע, וזה מגיע בתקופות.
כבר שבוע שהיא ממש נחמדה אליי ואומרת לי בוקר טוב, שואלת אותי איך אני ואומרת לי שהיא אוהבת אותי.
אבל באותה מידה יש תקופות שהיא כל הזמן משווה אותי לבנות של חברות שלה, אומרת שאני עצלנית, לא מדברת איתי ימים שלמים ולא שמה לב כשאני לא בבית, אומרת לי שעדיף שאני אשאר בחדר במקום שאצא ממנו, ואומרת לי ש"אין לך כלום" כשאני קודחת מחום.

יש לכם מושג מה לעשות כדי להוריד את הציפיות של עצמי? כי אני ממש מתלהבת בתקופה הזאת שהיא נחמדה אליי ואז אל פעם מחדש נשברת כשזה נגמר.

וגם האימהות שלכן ככה?