בקומוניזם של מרקס, יש סיבה שיהיה ערך לכסף

הרעיון הוא לא שכולם שווים בכסף בלבד, אלא ברכוש באופן כללי.
לך אולי יש פחות כסף אבל לאיש השני יש זוג נעליים אחד פחות.
ולכן הרכוש שלכם עדיין שווה.
וגם זה רק חלק ראשוני.
עדיף בכלל בלי כסף.

העניין בקומוניזם אוטופי זה להפסיק להשתמש בכסף, אז ברור שאין ערך לכסף. הערך הוא בעבודה ובהשקעה וככה מעריכים בן אדם.

מה שכן האוטופים כבר פחות קשורים למרקס

שואל השאלה:
אנוכי=אני
אוקי, אבל מי קובע את הערך של הנעליים?
הממשלה אמורה לקבוע את המחיר. אם הממשלה קובעת את המחיר, אין באמת סיבה שיהיה מחיר...

הממשלה קובעת את המחיר, אבל זה לא אומר שאין סיבה שלא יהיה מחיר.
הקומוניזם אומר שכולם שווים, אבל לא בהכרח כולם רובוטים.
אני יכול לבחור לקנות נעליים, או לבחור לקנות מעיל.
אם המעיל עולה כמו שני זוגות נעליים אז אני קונה מעיל אחד, ובעצם גם לי וגם לעוד אחד אני לא קונה נעליים-וככה כולנו שווים.

שואל השאלה:
אני שוב שואל, מי קובע את הערך של הנעליים או של המעיל?
במידה ואפשר לקנות אותם, מי שקנה אותם יכול למכור אותם, וככה יש תחרות.
תחרות לא יכולה להתקיים באוטופיה הקומוניסטית.

אבל המדינה קובעת את המחיר, ועדיין ניתן לקנות, אני פשוט יכול לבחור אם לקנות מעיל או אם לקנות נעליים.
זה לא תחרות, אבל זה כן בחירה.

שואל השאלה:
זהו שלא, הממשלה יודעת מה אתה צריך, ומביאה לך את זה.
למשל אם נקרעו לך הנעליים, המדינה צריכה לספק לך חדשים, במידה ולאחרים גם יש.

המדינה מספקת את הצרכים שלך.
אם אתה לא צריך נעליים לא תקבל נעליים.
אתה כן תקבל משהו ששווה ערך לנעליים, והדרך הקלה ביותר לעשות את זה היא לקבוע מחיר ששוות נעליים ולתת לך אותו.
ואז אתה יכול לבחור אם לקנות נעליים או משהו אחר

שואל השאלה:
בדיוק.
לכן לא צריך כסף, אפשר פשוט לתת תלושים לנעליים.
אתה הרי רוצה שהאזרח יקנה נעליים, לא דברים אחרים.
בנוסף, דוכן הנעליים לא משיג כלום, את התלושים הוא זורק לפח.
מה שכן, הוא מקבל דברים אחרים בחינם בתמורה.

אם אני רוצה שהוא יקנה נעליים-אני אתן לו.
אם אני לא רוצה שהוא יקנה נעליים (או לא חושב שהוא צריך) אני אתן לנו תלוש בעל שווי של נעליים (כדי לשמור על השיוויון) והוא יוכל לבחור אם הוא רוצה נעליים או כל דבר אחר.
השם של התלוש הזה הוא כסף.

לא ממש.. הרעיון של האוטופי של קומוזינזם עובד עם רכוש מוחשי ופחות עם כסף שזה גם מוחשי אבל יותר תיאורתי בעיקרון כי אם כולם יפסיקו להאמין בכסף זה יהיה חתיכת נייר אבל אם יפסיקו להאמין בחיטה נגיד אז זה עדיין מוחשי

האוטופיה של מקרס לא הגיונית אל תחפש היגיון ברעיונות האלה כי לא תמצא

שואל השאלה:
מר ליברטאריאן, האוטופיה אכן הגיונית, היא פשוט בלתי אפשרית.

האוטופיה של מרקס זאת עבדות קולקטיבית