מה הסיטואציה הכי קשה שהייתם בה מבחינה נפשית?

הייתי בהודו וראיתי שם עוני קיצוני ואנשים וילדים במצבים קשים

המוות של סבא שלי
הדבר הכי כואב שהרגשתי

תכננתי את המוות שלי כי הרגשתי שאני לגמרי לבד ואין לי משמעות בעולם
שמחה שאני לא שם יותר

המוות של אבא שלי,
המון דברים בילדות עם המשפחה
המון דברים עם עצמי

שואל השאלה:
גם אני שמח לשמוע, תקחי הכל בפרופורציות ותזכרי שחיים פעם אחת ותהיי חזקה !

טוב אני אספר בקצרה:

לפני חודשיים אני הלכתי לקנות חלב ומשם ראיתי 5 סודנים אונסים את חברה שלי, עכשיו היא נכנ ברגליים

תחילת תיכון חברה הכי טןבה שלי עזבה נפרדתי מחבר שלי וקבוצת בנות החליטו להתנהג אליי דיי מגעיל כיתה י בערך..

כשסיפרו לי שהסיבה שאין לי חברים היא כי אני אוטסיטית ולא כי יש לי חרדה חברתית והבנתי שאת זה אני לא יכולה "לנצח" עם כדורים או טיפול שיחתי ורוב החיים לא יהיו לי חברים.. כבר 21 שנה בלי חברים לפעמים רק רוצים מישהו לצחוק איתו או סתם לדבר וזה שובר את הנפש

אתמול בלילה.. פשוט התחלתי לחטוף התקף חרדה ולבכות ואז צעקתי בלי קול ורעדתי עד שנרדמתי.. בבוקר העיניים היו נפוחות..

זה היה בתקופה של כיתות ה-ו בהתחלה הזדהם לי משהו בבטן אז עשו לי ניתוחון לטפל בזה אחרי חודש אותו דבר חזר אבל באף וגילו שהיה לי חיידק מזהם בגוף והייתי מאושפזת ואז קצת זמן אחרי זזה לי העצם מהמקום ושוב ניתוחון בתי חולים
ובקיצור ביליתי די הרבה בבתי חולים בתקופה הזאת שבאמת עבר לי בראש למה אני פה בכלל אין לי כוח לזה למה החיים שלי נאחסים וכזה
אבל היום אני שמחה שזה היה רק זה ולא משהו נוראי יותר

כל חיי מגיל שש עד 17 בעיות נפשיות אבל אלה החיים דיכאון חרדה אנורקסיה חרדה חברתית התקפי חרדה בעיות בלב חגיגה בסנוקר מה אני אגיד לך?

כשאבא שלי נכנס לכלא (בבקשה לא לתקוף!! הוא הואשם בפרשה בגלל העבודה שלו ובסוף המשטרה הודו שהם טעו ושהוא חף מפשע)

היו לי הרבה משברים אבל אין משהו ממש מרכזי לכתוב פה, ביחס לכולם החיים שלי נשמעים פה סבבה וזה רק גורם לי עוד יותר באסה על זה שאני בוכה על שטויות

כול יום תאמת..

לפני בערך חודשיים היה ערב אחד שפשוט נכנסתי למין סטרס, הייתי בהתקף חרדה שנמשך שעה ואחריי שהוא נגמר חשבתי במשך שעה וחצי מה אני הולכת לעשות. אני לא אפרט מה אבל זה היה הרגע הכי קשה שהיה לי.
זה נגמר כבר ואני במקום טוב יותר היום.

חשבתי נפילה חופשית