עוד מאה שנה לא אהיה שום זכר לחיים האישיים שלכם, איך זה גורם לכם להרגיש? זה לא מדכא אותכם?

לא, כי מה שמעניין אותי זה ההווה ולא העתיד.

עכשיו כן

בטח שיהיה. ילדים,נכדים והלאה

לא נןרא

כמובן שיהיה.
1) המשפחה שלי.
2) ההסטוריה והשינויים שאני הולכת לעשות בעולם הנפלא שלנו.

לא נכון.
יהיו לי ילדים שאני הבאתי להם את דרכי והם העבירו לבניהם וכו'.

יהיו אולי ספרים או חידושים שאכתוב ואז יכירו אותי אפילו יותר מח. לדוגמה רבי שלמה יצחקי שבחייו לא כולם הכירו, אבל היום אין כמעט יהודי שלא קרא את פירוש רש"י על התורה והגמרא.

אני שואף לתיקון המציאות, אז אםילו אם סובבתי בורג קטן - מכאן ואילך יש לי חותם במציאות

שואל השאלה:
אני רוצה להגיע למקום גבוהה של השפעה על אחרים ולהשאיר חותם בעולם, לא רוצה להביא ילדים זה לא השאיפה שלי

אני לא יכולה להביא ילדים /:
אני תמיד מתבאסת מזה שלא יהיה לי המשכיות חח למרות שתמיד אפשר לאמץ ...

אני חושבת על זה כל הזמן
3-4 דורות אחרי 120 מי יכיר אותי בכלל?