אני יודעת שהפכים נמשכים אבל נראה לכם שזוגיות כזאת יכולה לעבוד? כשמדובר בשני מצבי קיצון

מישהי שמעולם לא היו לה חברים, היא נראית טוב, תמיד רצו להיות חברים שלה אבל היא הייתה לבד (הסיבה היא סיפור ארוך). באה מבית ממוצע מבחינה כלכלית שעם הזמן הדרדר ולא היה פשוט. חוותה המון בחיים אבל לא את כל מה שחווים בגיל העשרה, נגיד בנים, מסיבות, חוויות כאלה. תמיד לבד וכמעט ולא יוצאת מהבית. מצב קיצוני.
לעומת מישהו שהוא במרכז העניינים תמיד, ראה וחווה הכל עד כדי כך שזה יותר מדי כבר. בית אמיד מאוד, כולן רוצות אותו, כולם רוצים בחברתו ואין דבר שהוא לא חווה. הוא במצב כבר שמרוב שיש לו הכל אז נהיו לו בעיות נפשיות ותסביכים.
והיא מרוב שאין לה הכל גם כן.
שניהם אינטליגנטים מאוד, עברו המון דברים בחיים אבל שונים לגמרי - למרות הגיל שלהם (בני 18).
שניהם נמצאים במצב קיצוני שהוא מוגזם ולא קיים בו איזון בחיים. אצלה פחות מדי, אצלו יותר מדי, אובר, טו מאצ'.