היי..,אני פרקתי משהו ואני רוצה שתקראו אותו,אני רוצה לראות אם יש מזדהים או שאני היחידה שמרגישה ככה.

פשוט נמאס לי.
אני מרגישה כל כך חסרת אונים לגבי המצב,אני לא מרגישה כאילו יש לי סיבה לקום בבוקר.
הרי בשביל מה אני קמה?בשביל להיכנס לשיחת וידיאו שאני לא מבינה דרכה כלום ועוד בזמן שאני במיטה?זה פשוט מדכא.
אני פשוט מרגישה שאין לי משמעות.
הממוצע שלי ירד בטירוף ואני כל כך כעסתי על עצמי בגלל זה
לקח לי זמן להבין שזו לא אשמתי שאני לא רגילה לקום לזומים
ושאני לא רגילה ללמוד מהמיטה
או מהשולחן שבחדר שלי
אני לא רגילה לשבת עד שתיים בצהריים בחדר שלי ולהשתעמם בזמן שהמורה מדברת על איזה נושא לא מעניין.
הבית ספר הפך להיות כל כך חסר משמעות וחסר טעם,באמת.
אני פשוט סובלת ואף אחד לא מבין את זה
כי זה לא משנה כמה אני אגיד למורה שלי שאני לא מסוגלת לזה נפשית אין לה מה לעשות עם זה
גם לא לאמא שלי,וגם לא לחברות שלי.לאף אחד אין מה לעשות עם המצב הנורא הזה.
אני מקווה שאני לא היחידה שפשוט לא רוצה לקום בבוקר.
ואני באמת מנסה להשקיע,אני יושבת כל יום עד הלילה בשביל להשלים עבודות וזה אף פעם לא נגמר
אני מרגישה כמו מכונה
כל כך קשה לי.באמת.נמאס לי לבכות כל לילה בגלל זה
זה פשוט מוריד לי את החשק לחיות.