אשמח אם תגידו את דעתכם על קטע קצר שכתבתי..

חיי הם כמו מנגינה שלא נגמרת,
מנגינה קודרת ויפה.
מנגינה מסובכת, עם הרבה תווים אך ללא הפסקה.
השליטה כאן אינה קיימת,
והמנצח אינו עומד במהירות, הנגנים אינם מפסיקים, קרתה שם איזו טעות.
המנצח אינו יכול להשתלט על התזמורת והנגנים מאבדים שליטה, המנגינה כבר צורבת את עמקי הנשמה.
המנגינה שורפת את האוזניים, מוציאה את הנפש לבחוץ.
המנגינה כל כך כואבת, היא השאירה את כולם למות.

אני יודעת שזה לא מאוד טוב ואני אשמח לנקודות שיפור, אני לא ממש אהבתי את הסוף אבל לא ידעתי איך לסיים את זה אז אם יש לכם רעיונות הם יתקבלו בברכה.
ועוד משהו קטן, אתם הבנתם את המטפורה של התזמורת והמנצח?