אני באמת חייבת פשוט להוציא את זה רגע מהלב, לא אכפת לי אם לא תכנסו לקרוא

אני מרגישה כיאלו אני בתקופה רעה, אני עוברת דירה וקשה לי מנטלית לעבור דירה, אני יוצאת מהשכונה שאני באמת מקושרת אליה נפשית באופן ככ קשה וקשה לי לחשוב שאם נגיד חברות שלי יקראו לי רגע לבוא אליהן יקח לי ככ הרבה זמן לבוא ואם בכלל. אני ציפיתי למעבר דירה קסום, סוך סוך יהיה לי את החדר שלי, בית משלנו (אנחנו לא גרנו לבד) ופשוט את הפרטיות שלנו, ועכשיו אני חושבת שזה הדבר שיהיה לי הכי קשה לי להפרד ממנו. אני חשבתי שהדירה שנעבור אליה תהיה מעצובת ככ יפה ואולי זה קצת אגואיסטי אבל במקום לעצב אותה יפה אנחנו מקבלים יותר מידי מתנות מיד שנייה וגם חדשות וזה מרגיש כיאלו זה הורס לנו את העיצוב של הבית וזה ככ לא מה שציפיתי אליו, גם איכשהו במעבר אנחנו עוברים לשכונה דתית ואני מרגישה שאני אגיע למצב שאני מגובלת ביציאות ונגיד לא יכולה לעשות רעש מהשעות האלה ( עכשיו זה מובן כן יש לכל אחד את האמונה שלו ומן הסתם לא נעשה את את זה בכוונה וגם לא שיש לי בעיה עם דתיים) ואני מרגישה שאנחנו קצת מתקרבים לדת ופעם אחרונה שדיברתי עם ההורים שלי שאני לא מרגישה אמונה חזקה כמו שהם מרגישים הם לא ממש קיבלו את זה.. החדר שלי היה אמור להיות החדר של החלומות שלי, שבאמת כל הזמן ציפיתי וחיכיתי אליו ויצא שהוא פשוט מושפע יוצר מידי מאבא שלי, יותר מידי דברים שלא רציתי, הכל נהרס לי מול העיניים ואין לי מה לעשות עם זה, פשוט לא מקשיבים לי, לא מקישיבם לי וזה קשה לי ככ שאני לא יכולה להסביר! אף אחד לא מבין באיזה סיטואציה אני עומדת שאני אך פעם לא יכלתי להזמין אליי חברות מרוב חוסר מקום ולמען האמת גם זה בא מקום של מבוכה כי הבית שלי הוא לא כמו הבית שלהן וזה קשה לי ככ להגיד להן את זה כי הן לא יודעות כמה לא נוח לי. אני בן אדם שחולה על עיצוב אני לא יכולה להסביר אפילו כמה קשה לי זה לא לראות משהו מעוצב, עכשיו אני מבינה מתנות והכל חייבים לקבל ולהגיד תודה, אבל איכשהו גם להציב גבול כזה, פה זה נשמע כיאלו אני סתם מגזימה אבל באמת בחיי שזה יותר ממה שזה נשמע וזה לא מופרך. אני באמת חולת עיצוב מבחינה של אני לא יכולה לא לראות משהו ששלי שלא "כשורה",אולי זה קצת אגואיסטי אבל ככה אני מרגישה. אני משתגעת והשינוי הזה מלחיץ אותי ככ ואני עם כמה שרוצה שהמעבר הזה יתקיים,אני לא רוצה. אולי פה יקשיבו לי ויבינו שקשה לי ככ