6 תשובות
אובחנת?
אנונימית
יש סיבה ספציפית או שסתם תחושה כללית?
היי לא לבכות , אם את רוצה תשלחי לי הודעה בפרטי. תנסי להתעסק כמה שיותר בדברים שעושים לך טוב ולדבר על הדברים שעושים לך רע עם אנשים שקרובים אלייך 3>
ואני פה בשבילך.
ואני פה בשבילך.
זאת תקופה קשה לכולם:( בתור מישהי שהיה לה דיכאון אני ממש ממליצה לך לצאת מהחדר, להיות יותר באור, לעשות יותר דברים בבית (כמו לנקות, לבשל משהו)
לצאת לסיבוב בחוץ
ואם את יכולה לעשות ספורט ביתי אפילו עשר דקות ביוטיוב זה יעשה פלאים למצב רוח שלך
וגם תנסי להגיד את זה לאמא או אבא שלך, הם היו רוצים לדעת אם הבת שלהם מרגישה ככה
הם יעזרו לך, תגידי להם
אם צריכה משהו אני פה
לצאת לסיבוב בחוץ
ואם את יכולה לעשות ספורט ביתי אפילו עשר דקות ביוטיוב זה יעשה פלאים למצב רוח שלך
וגם תנסי להגיד את זה לאמא או אבא שלך, הם היו רוצים לדעת אם הבת שלהם מרגישה ככה
הם יעזרו לך, תגידי להם
אם צריכה משהו אני פה
אני לא מומחית או משהו אבל ממליצה לך לא להיות הרבה בחושך תנסי כמה שיותר להיות באור, אולי תנסי לכתוב אפילו בפתקים בטלפון את מה שעובר עלייך וזה קצת ישחרר אותך. לי זה עזר לראות פרינדס או סדרות קומדיה כי זה כזה פשוט מנתק אותך מהעולם ואת עסוקה בסדרה. בכללי זה בסדר ממש לבכות כי זה משחרר. אם את רוצה תפני אליי אם את צריכה לפרוק או משהו או אם יש לך שאלה. ודבר אחרון חשוב שתדברי עם ההורים שלך שיכלו לראות מה אפשר לעשות ואפשר גם עם מישהו מבוגר אחר שאת מרגישה איתו יותר בנוח
יקרה,
מהמילים שכתבת עולה עצבות עמוקה. יגון מתמשך שיתכן שאין לו הסבר. נראה שמרה שחורה לא מוסברת עוטפת אותך מסביב ולא עוזבת. כמו להיות כלואה בתוך חדר אפלולי ועגום שאין בו דלת יציאה או חלון כדי להתאוורר, להציץ החוצה. נראה ששום קרן אור לא חודרת ומחממת את הלב... שומעת בקולך כמיהה לחלוק את המשא הזה עם מישהו, אבל ייתכן שאין אף אחד בסביבה שעשוי להבין.... ובכל זאת, בחרת לשתף בתחושותיך, אולי מתוך תקווה להישמע, להיתמך, להיעזר...
יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שאפשר יהיה לשתף בתחושות שאת חווה...
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו אשר יקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר
מהמילים שכתבת עולה עצבות עמוקה. יגון מתמשך שיתכן שאין לו הסבר. נראה שמרה שחורה לא מוסברת עוטפת אותך מסביב ולא עוזבת. כמו להיות כלואה בתוך חדר אפלולי ועגום שאין בו דלת יציאה או חלון כדי להתאוורר, להציץ החוצה. נראה ששום קרן אור לא חודרת ומחממת את הלב... שומעת בקולך כמיהה לחלוק את המשא הזה עם מישהו, אבל ייתכן שאין אף אחד בסביבה שעשוי להבין.... ובכל זאת, בחרת לשתף בתחושותיך, אולי מתוך תקווה להישמע, להיתמך, להיעזר...
יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שאפשר יהיה לשתף בתחושות שאת חווה...
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו אשר יקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר