5 תשובות
בדר"כ הפועל במשפט.
נגיד: אני אוהבת לישון.
אני(נושא) אוהבת(נשוא) לישון(לוואי)
נגיד: אני אוהבת לישון.
אני(נושא) אוהבת(נשוא) לישון(לוואי)
נשוא זה לרוב פועל אבל יש סוגי משפטים שזה לא
הנושא זה כאילו על מי זה מדבר
הנושא זה כאילו על מי זה מדבר
זה הפועל של המשפט
הפועל שיש במשפט למשל אני רצתי הבייתה רצתי זה נשוא אני זה נושא....
נשוא (בלועזית: פּרֶדיקַט) הוא מונח בתורת התחביר המציין את מעמדו התחבירי של רכיב המשפט, המתאר או מאפיין את נושא המשפט (בלועזית: סובייקט).
הנשוא הוא לרוב רכיב המשפט המהווה חידוש ("קומנט" או"רימה" לפי גישות הבלשנות החדשה).
זיהויו הרשמי מתבסס על קריטריון צורני:
בדקדוק העברי: הנשוא הוא הפועל.
לפי הבלשנות החדשה:
במשפט פועלי הנשוא הוא הפועל ומשלימיו.
במשפט שמני הנשוא הוא החלק הלא מיודע, או החלק המיודע פחות,
- לעומת הנושא, המיודע יותר.
דוגמאות:
לפי הדקדוק העברי:
רחל נתנה מתנה ליעקב
לפי הבלשנות החדשה:
משפט פועלי: רחל נתנה בשמחה מתנה יקרה ליעקב
משפט שמני: הילד גדול. הילד הזה הוא הגדול.
[ויקיפדיה]
---
לצורך העניין - הנשוא הוא בגדול הפועל (בדר"כ) במשפט, וע"מ למצוא אותו במשפט יש לשאול 'מי' + המשך המשפט.
הנשוא הוא לרוב רכיב המשפט המהווה חידוש ("קומנט" או"רימה" לפי גישות הבלשנות החדשה).
זיהויו הרשמי מתבסס על קריטריון צורני:
בדקדוק העברי: הנשוא הוא הפועל.
לפי הבלשנות החדשה:
במשפט פועלי הנשוא הוא הפועל ומשלימיו.
במשפט שמני הנשוא הוא החלק הלא מיודע, או החלק המיודע פחות,
- לעומת הנושא, המיודע יותר.
דוגמאות:
לפי הדקדוק העברי:
רחל נתנה מתנה ליעקב
לפי הבלשנות החדשה:
משפט פועלי: רחל נתנה בשמחה מתנה יקרה ליעקב
משפט שמני: הילד גדול. הילד הזה הוא הגדול.
[ויקיפדיה]
---
לצורך העניין - הנשוא הוא בגדול הפועל (בדר"כ) במשפט, וע"מ למצוא אותו במשפט יש לשאול 'מי' + המשך המשפט.
באותו הנושא: