6 תשובות
לגרום לה לחייך
לחבק אותה כמה פעמים ביום לאחל לה בוקר טוב
לעשות בשבילה דברים
להגיד לה בואי נראה האח הגדול היום ביחד וכאלה
לחבק אותה כמה פעמים ביום לאחל לה בוקר טוב
לעשות בשבילה דברים
להגיד לה בואי נראה האח הגדול היום ביחד וכאלה
אם קשה לאמא שלך - זה הזמן בדיוק לחשוב בינך לבין עצמך איך את עוזרת לה, איך את משפרת את התקשורת בינהם מצד אחד וגורמת להם להתנהל באופן מכבד זה כלפי זה - ואיך את עוזרת לה בבית כדי שתהיה אווירה יותר טובה. אולי להכין לעצמך ולכל הילדים ארוחת בוקר, לנקות אחרייך ולפעמים לקנות דברים לבית כמו חלב וגבינות. זה יכול לתת לאמא שלך הרגשה שאת מבינה שזה לא קל - ושאת מוכנה להיות פה לצידה. במקביל אני חושבת שחשוב לדבר איתה על ההרגשה שלה. האהבה שלה מתפרקת וזה מאוד עצוב. תני לה תחושה שהכל יהיה בסדר, שדברים יסתדרו לטובה. כולם צריכים תקווה
לדעתי זה לא אמור להיות משהו שאת צריכה לקחת על עצמך ותחת אחריותף.
כמובן שאני מבינה את הרצון לעזור לאמא, ולהראות התחשבות באחר זה תמיד טוב,
אבל זה פשוט לא נכון לראות דיכאון של מישהו אחר בתור אשמתך, ובהחלט לא נכון להניח שאת בעצמך יכולה לעזור.
חשוב להבין שאם זה באמת דיכאון, אז זו מחלה לכל דבר ועניין. זוהי מחלה שרואים איתה את העולם מעוות. את יכולה לעזור ולתמוך באמא שלך, והיא יכולה לחשוב ש'היא רק נטל' כתוצאה, שהיא מאכזבת אותך או שהיא אמא רעה. גם אם תגידי לה שאת אוהבת אותה, היא עשויה להרגיש כאילו זה לא נכון --- גם אם היא יודעת לוגית שזה כן.
זה לא משהו בגללך - זה פשוט איך שאנשים רואים את העולם כשהם בדיכאון. הם פשוט מציירים לעצמם תמונה מעוותת בראש שגורמת להכל להיראות נורא וחסר תקווה או פואנטה.
הדבר שאני באמת הכי ממליצה לעשות, זה שתבקשי מאדם בוגר שהיא מוכנה להקשיב לו לדבר איתה - כמו דודים/ סבא סבתא/ חברים טובים של המשפחה. תאמרי להם שאת באמת דואגת. אם את חושבת שאת רואה החמרה במצב שלה, שוב, תודיעי להם.
את יכולה גם לנסות לעזור בבית או לפחות לא להכביד יתר על המידה, ואני בטוחה שלחבק ולהראות אהבה זה תמיד טוב, אבל זה לא מה שיפתור דיכאון - ושוב, לדעתי, כיוון שאת הבת והיא האם, זה פשוט לא נכון לקחת משימה כל כך קשה על עצמך, שאפילו מבוגרים שהם לא אנשי מקצוע מתקשים לעמוד בה מדי פעם.
וחשוב שתביני, זאת באמת לא אשמתך. דיכאון לא פועל ככה.
כמובן שאני מבינה את הרצון לעזור לאמא, ולהראות התחשבות באחר זה תמיד טוב,
אבל זה פשוט לא נכון לראות דיכאון של מישהו אחר בתור אשמתך, ובהחלט לא נכון להניח שאת בעצמך יכולה לעזור.
חשוב להבין שאם זה באמת דיכאון, אז זו מחלה לכל דבר ועניין. זוהי מחלה שרואים איתה את העולם מעוות. את יכולה לעזור ולתמוך באמא שלך, והיא יכולה לחשוב ש'היא רק נטל' כתוצאה, שהיא מאכזבת אותך או שהיא אמא רעה. גם אם תגידי לה שאת אוהבת אותה, היא עשויה להרגיש כאילו זה לא נכון --- גם אם היא יודעת לוגית שזה כן.
זה לא משהו בגללך - זה פשוט איך שאנשים רואים את העולם כשהם בדיכאון. הם פשוט מציירים לעצמם תמונה מעוותת בראש שגורמת להכל להיראות נורא וחסר תקווה או פואנטה.
הדבר שאני באמת הכי ממליצה לעשות, זה שתבקשי מאדם בוגר שהיא מוכנה להקשיב לו לדבר איתה - כמו דודים/ סבא סבתא/ חברים טובים של המשפחה. תאמרי להם שאת באמת דואגת. אם את חושבת שאת רואה החמרה במצב שלה, שוב, תודיעי להם.
את יכולה גם לנסות לעזור בבית או לפחות לא להכביד יתר על המידה, ואני בטוחה שלחבק ולהראות אהבה זה תמיד טוב, אבל זה לא מה שיפתור דיכאון - ושוב, לדעתי, כיוון שאת הבת והיא האם, זה פשוט לא נכון לקחת משימה כל כך קשה על עצמך, שאפילו מבוגרים שהם לא אנשי מקצוע מתקשים לעמוד בה מדי פעם.
וחשוב שתביני, זאת באמת לא אשמתך. דיכאון לא פועל ככה.
אז הפתעה הפתעה - דיכאון כן עובד ככה. יש דיכאון שלא קשור לשום דבר ויש דיכאון זמני שקשור למשבר, במקרה שפה משבר של גרושין, של עומס וכו'. הדיכאון בדרך כלל עובר עם תמיכה מתאימה. ולכן מערכת התמיכה היא קריטית. אל תזלזלי ביכולת של התמיכה המשפחתית - כחלק שמפחית מקטין ואפילו מעלים את הדיכאון עם הזמן
כמובן שתמיכה זה דבר חשוב. משפחתית ומקצועית.
אבל זה פשוט לא התפקיד של הבת, או משהו שצריך ליפול עליה, או משהו שהיא צריכה לקחת על עצמה לטפל בו.
ולפי השאלה, נשמע גם שהיא קטינה - אז בכלל.
גם אם היא כן הייתה מסוגלת לקחת על עצמה משימה כזאת, זה לא יהיה מספק בפני עצמו בכל מקרה.
בגלל זה היא צריכה לפנות לאנשים בוגרים בשביל עזרה.
וכשכתבתי שדיכאון לא פועל ככה, התכוונתי לכך שהיא כתבה שזה בגללה.
יש אנשים שעוברים משברים קשים בחיים ואין להם דיכאון. יש אנשים שהחיים שלהם טובים ועדיין יש להם יש דיכאון.
דיכאון זה לא משהו שתלוי באדם או בגורם חיצוני.
אבל זה פשוט לא התפקיד של הבת, או משהו שצריך ליפול עליה, או משהו שהיא צריכה לקחת על עצמה לטפל בו.
ולפי השאלה, נשמע גם שהיא קטינה - אז בכלל.
גם אם היא כן הייתה מסוגלת לקחת על עצמה משימה כזאת, זה לא יהיה מספק בפני עצמו בכל מקרה.
בגלל זה היא צריכה לפנות לאנשים בוגרים בשביל עזרה.
וכשכתבתי שדיכאון לא פועל ככה, התכוונתי לכך שהיא כתבה שזה בגללה.
יש אנשים שעוברים משברים קשים בחיים ואין להם דיכאון. יש אנשים שהחיים שלהם טובים ועדיין יש להם יש דיכאון.
דיכאון זה לא משהו שתלוי באדם או בגורם חיצוני.
אני עבדתי חמש שנים בבית חולים פסיכיאטרי, יש דיכאון אפיזודי שקשור למשברים מסויימים, כמו אבל, גרושין וכו'. ויש דיכאון מאג'ורי שהוא הדיכאון שממש קשה לצאת ממנו. תמיכה משפחתית בדיכאון אפיזוגי משנה הכל. וכמה שיותר תמיכה יותר טוב https://psagot.com/%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%99-%d7%93%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9f/
יש לי נטיה לענות רק על דברים שאני מבינה בהם, כל מכבד יותר לדעתי
יש לי נטיה לענות רק על דברים שאני מבינה בהם, כל מכבד יותר לדעתי