5 תשובות
כנל את הדברים הכי בסיסים אני לא מספרת להם אני משתפת רק את החברות שלי אני גם מרגישה שהם לא סומכים עלי
לא. אנשים מסוימים מתחברים יותר ופחות למשפחה שלהם. אני אישית גם רב הרבה איתם אבל אחותי מסתדרת איתם מצוין. אין עם זה בעיה וכל עוד יש לך אדם שתוכלי לספר לו דברים, זה מספיק
וואו תאמת שאני מרגישה ממש כמוך... ההורים שלי אף פעם לא היו בראש שלי ואני לא מתביישת בזה.. ההורים שלי מבינים ומקווה גם ששלך יבינו
לא .
אם ישאלו אותי זה או זה אני גם אבחר באמא ..
אף אחד לא יכל לשפוט אותך או להבין את מצבך ואם את מרגישה שאת מתחברת לאמא שלך יותר בטח שעם הסיבות האלה זה בסדר גמור!
אם ישאלו אותי זה או זה אני גם אבחר באמא ..
אף אחד לא יכל לשפוט אותך או להבין את מצבך ואם את מרגישה שאת מתחברת לאמא שלך יותר בטח שעם הסיבות האלה זה בסדר גמור!
קודם כל מה שאת מרגישה לגמרי לא שגוי.
אלו דברים שהרבה מאיתנו מרגישים, בעיקר בגיל ההתבגרות, אבל לא לכולם יש את ה"אומץ" לשתף את הדברים האלה ואז אנחנו מרגישים שאנחנו היחידים עם הבעיות.
אבל אני יכולה מאוד להבין אותך...
הורים זה דבר לא מובן. לפעמים מרגיש שהם חיים בשבילך ולפעמים מרגיש שהם חיים דרכך- שופטים אותך לפי דברים שהם בעצמם עושים, מנסים לכוון אותך לדרך מסויימת כפי שהם רוצים, לא נותנים את מה שלהם לא היה למרות שלא היה להם, ונותנים את מה שלא צריך.
ככה זה, אין ספר הוראות כשמקבלים ילד או מדריך מסויים כשהוא מגיע לגיל ההתבגרות, ובשילוב של אתגרי החיים זה יוצר סיטואציות לא נעימות.
יש לי קשר מצויין עם ההורים שלי, אבל יש לאמא ולי חילוקי דעות שונים. קטונתי מלנסות לחנך אותה, ואני חושבת שגם את בוגרת מספיק בשביל להבין שלפעמים יש דברים שלא משתנים.
אבל-
זה לא אומר שצריך לשתוק או לתת לצד השני לזלזל בנו או באינטיליגנציה שלנו.
תנסי לדבר עם אבא שלך ברגוע, בשגרה, ולא בצמוד לויכוח או ריב. תגידי לו שאת רוצה זמן איכות איתו קצת גם אם זה ייראה לך שונה או מוזר, ותנסי להגיע איתו לשיחות עומק. תגידי לו מהן התחושות שלך, ותיידעי אותו שאת לא פעם נפגעת ממנו.
אני חושבת שזה חשוב משתי סיבות-
גם לטפטף לו את הדעות שלך ואולי זה יזיז משהו בעתיד, אבל יותר מזה- גם כדי לשמוע את הצד שלו. יכול להיות שהוא יגיד שהוא באמת לא התכוון, יכול להיות שהוא ינסח את הדברים בצורה יותר הגיונית, ויכול להיות שהוא יצליח לפקוח לך את העיניים. ההורים שלנו בתור מבוגרים אחראיים יכולים לראות לפעמים את הדברים בצורה אחרת ממה שאנחנו רואים אותם, לחיוב. משהו שקשה לעשות בגיל ההתבגרות כשעולם התוכן שונה לגמרי. אולי זה מה שיגרום לך להבין שהוא בעצם מנסה לשמור עלייך, גם אם זה בפועל מתממש בצורה קצת עקומה. ואז כשתפתרו את אי ההבנות האלה- יכול להיות שיהיה לך יותר קל להיות סלחנית כלפיו.
וסתם רציתי להגיד שאין צורך להשוות את הקשר שלך עם החברות למה שהולך בבית. זה מדהים ומצויין שיש לך למי לפרוק, אבל זה לא מוריד ממה שיש לך בבית. תנסי להפריד בין הדברים, להמשיך לתחזק רת הקשר עם החברות, ובמקביל לתקן את מה שיש במשפחה. אני בטוחה שעם הזמן תוכלו למצוא את עמק השווה.
פה לכל דבר- מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי אם יתחשק לך להמשיך לדבר על זה 3>
אלו דברים שהרבה מאיתנו מרגישים, בעיקר בגיל ההתבגרות, אבל לא לכולם יש את ה"אומץ" לשתף את הדברים האלה ואז אנחנו מרגישים שאנחנו היחידים עם הבעיות.
אבל אני יכולה מאוד להבין אותך...
הורים זה דבר לא מובן. לפעמים מרגיש שהם חיים בשבילך ולפעמים מרגיש שהם חיים דרכך- שופטים אותך לפי דברים שהם בעצמם עושים, מנסים לכוון אותך לדרך מסויימת כפי שהם רוצים, לא נותנים את מה שלהם לא היה למרות שלא היה להם, ונותנים את מה שלא צריך.
ככה זה, אין ספר הוראות כשמקבלים ילד או מדריך מסויים כשהוא מגיע לגיל ההתבגרות, ובשילוב של אתגרי החיים זה יוצר סיטואציות לא נעימות.
יש לי קשר מצויין עם ההורים שלי, אבל יש לאמא ולי חילוקי דעות שונים. קטונתי מלנסות לחנך אותה, ואני חושבת שגם את בוגרת מספיק בשביל להבין שלפעמים יש דברים שלא משתנים.
אבל-
זה לא אומר שצריך לשתוק או לתת לצד השני לזלזל בנו או באינטיליגנציה שלנו.
תנסי לדבר עם אבא שלך ברגוע, בשגרה, ולא בצמוד לויכוח או ריב. תגידי לו שאת רוצה זמן איכות איתו קצת גם אם זה ייראה לך שונה או מוזר, ותנסי להגיע איתו לשיחות עומק. תגידי לו מהן התחושות שלך, ותיידעי אותו שאת לא פעם נפגעת ממנו.
אני חושבת שזה חשוב משתי סיבות-
גם לטפטף לו את הדעות שלך ואולי זה יזיז משהו בעתיד, אבל יותר מזה- גם כדי לשמוע את הצד שלו. יכול להיות שהוא יגיד שהוא באמת לא התכוון, יכול להיות שהוא ינסח את הדברים בצורה יותר הגיונית, ויכול להיות שהוא יצליח לפקוח לך את העיניים. ההורים שלנו בתור מבוגרים אחראיים יכולים לראות לפעמים את הדברים בצורה אחרת ממה שאנחנו רואים אותם, לחיוב. משהו שקשה לעשות בגיל ההתבגרות כשעולם התוכן שונה לגמרי. אולי זה מה שיגרום לך להבין שהוא בעצם מנסה לשמור עלייך, גם אם זה בפועל מתממש בצורה קצת עקומה. ואז כשתפתרו את אי ההבנות האלה- יכול להיות שיהיה לך יותר קל להיות סלחנית כלפיו.
וסתם רציתי להגיד שאין צורך להשוות את הקשר שלך עם החברות למה שהולך בבית. זה מדהים ומצויין שיש לך למי לפרוק, אבל זה לא מוריד ממה שיש לך בבית. תנסי להפריד בין הדברים, להמשיך לתחזק רת הקשר עם החברות, ובמקביל לתקן את מה שיש במשפחה. אני בטוחה שעם הזמן תוכלו למצוא את עמק השווה.
פה לכל דבר- מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי אם יתחשק לך להמשיך לדבר על זה 3>
באותו הנושא: