אתם חושבים שלמי שיש חרדה חברתית צריך ללכת לפסיכולוג או משהו כזה?

אני חושב שלאבחון הוא צריך ללכת לדעת האם הוא יכול להסתדר בלי ואם הוא יכול אז ברור שלא.. פסיכולוג זה לא מצב נורמלי.

לא בהכרח
רק אם זה ממש משפיע עליו בציבור

לא חייב ואף לא רצוי.
לי הייתה ומכיר עוד אנשים, אני על עצמי יכול להגיד שהתגברתי עליה כמעט לחלוטין בכוחות עצמי.

שואל השאלה:
^^^מה זאת אומרת מצב לא נורמלי? תוכל להרחיב? מי אתה חושב שכן צריך ללכת לאבחון, זאת אומרת, באיזה מצב? ותודה

שואל השאלה:
^אתה יכול לפרט איך? אני פשוט רוצה גם להתגבר על זה כבר..

אני אומר שלפסיכולוג הולכים אך ורק כשצריכים וזהו.. אם יש דרך להימנע (כמובן שאם צריך אז צריך) אז לא הולכים.

אם את מאבחנת זה נרשם רק אצל הפסיכולוג ויש עליו איסור לגלות את זה או שיקחו לו את הרשיון

לדעתי לא צריך אבחון, אם יש לך חרדה חברתית את יודעת את זה, אבל כמובן שזה בחירה שלך

את לא "צריכה" ללכת לפסיכולוג, פשוט זה יכול מאוד לעזור לראות את התמונה הגדולה ולצמצם מאוד את החרדה החברתית, אני ממליץ (;

שואל השאלה:
וואי אנונימי ממש תודה! אם זה בסדר מבחינתך, אני אשמח אם תוכל להגיד איך זה עוזר בדיוק והכל.. ואיך סיפרת להורים. כמובן רק אם אתה מרגיש בנוח ויכול, אם לא אני לגמרי אבין :)

במקרה שלי ההורים הציעו לי, את יכולה לדבר איתם על זה ולספר להם על שאת מרגישה שיש לך חרדה חברתית ושקשה לך בחברה ואז תגידי שאת חושבת שיעזור לך פסיכולוג (אם את רוצה, את יכולה גם לומר בדרך אחרת)

לי זה מאוד עזר! בהתחלה רק דיברנו חצי פגישה ועל דברים אחרים בכלל, אבל כשהתחלתי לדבר על זה, זה קודם כל עזר לי מאוד שאני פורק את הדברים האלו ולא שומר הכל במחשבות שלי, ונקודת מבט של אדם אחר עזרה לי מאוד לראות את התמונה הגדולה, וזה צימצם לי מאוד את החרדה והצלחתי להרגיש ביותר קלילות עם החברים שלי

אם יש עוד משהו שאת רוצה לדעת על זה תשאלי, חלק אני בטח לא אדע, אבל אנסה לענות לך

שואל השאלה:
וואו תקשיב אין לך מושג כמה אתה עוזר לי, ממש תודה! :)
אני מצד אחד חושבת שאולי כדאי לי אבל אני לא יודעת עד כמה, וגם עד כמה אני רוצה או צריכה את זה. זאת אומרת, אני לא מאובחנת ואני לא לגמרי בטוחה אם זה חרדה חברתית, למרות שאני די בטוחה שכן (אבל לא סומכת על עצמי כל כך חחח אז אולי זאת הבעיה?), וזה באמת נראה שזה כל כך יעזור והכל, אני פשוט לא בטוחה בכלום ואין לי מושג מה לעשות. ונגיד מבחינת ההורים שלי, זרקתי כזה פעם בקטנה באוויר כזה שאולי יש לי חרדה חברתית, אבל גם לא נראה לי שהם יאמינו לי כל כך, או שכן, אבל עדיין, לא נראה לי שהם יאמינו לחלק של הפסיכולוג או יסכימו.. באמת שאני לא יודעת מה לעשות, ואני מבינה שאולי אתה לא התכוונת לייעוץ כזה, אבל אני פשוט רוצה לשמוע חוות דעת או ייעוץ ממישהו שגם יכול להבין אותי והכל, ואשמח אם תוכל לעזור במשהו אם אתה יודע איך.

אין בעד מה, זה הקטע של סטיפס (:
בחרדה חברתית לרוב תבחיני בהתנהגות שלך שמאפיינת את החרדה, כמו שאת פוחדת ללכת לכל מיני מפגשים חברתיים וכאלה...
בכל מקרה אני אשמח תמיד לעזור, או לפחות לנסות (:

טוב אני אנונימי אחר..

שמעי אני אחרי טיפול פסיכולוגי בגלל דיכאון וכאלה וצריך להוסיף שפסיכולוג לא רק מטפל בבעיה אלה הוא גם נותן כלים לטיפול בבעיות אחרות גם אחרי שמפסיקים ללכת אליו.

כלומר היום אני יודע שאני יכול להתייחס בצורה נכונה יותר לבעיות שלי היום בגלל הפסיכולוג שהלכתי אליו לפני כמה שנים ולפתור אותן לבד.

שואל השאלה:
תודה לשני האנונימיים :))
אנונימי ראשון, תודה, אז אם אני אתאר דברים מסויימים אתה חושב שתוכל להגיד כזה בערך אם אתה חושב שזה חרדה חברתית או לא? או שזה לא משהו אתה יכול לדעת?
ואנונימי שני, תודה, זה עזר לי להבין עוד גם לגבי כל העזרה שזה נותן, פשוט כמו שכתבתי לפני זה, אני לא כזה יודעת מה אני רוצה, אבל אתם גם לא מכירים אותי ואני יודעת שזה משהו שאני צריכה להחליט, אז מה שאני אומרת זה שאם אני מחליטה שזה מה שאני רוצה, יש לך אולי גם עצות איך לספר להורים?

הראשון פה
אני כנראה אוכל לנחש אם זה חרדה חברתית אבל קחי בחשבון שזה לא יהיה אבחון בטוח ואת תמיד תוכלי לדעת יותר מאדם שרק שומע את התיאורים שלך, אבל כן אני יכול לנסות

האנונימי השני :)

גם אצלי הפניה דווקא באה מההורים כי היועצת אמרה להם.. אולי אז תגידי ליועצת?

קודם כול שינסה להתמודד עםזה.
שלא יקפוץ למסקנות.
תנסה להכיר אנשים.להפתח

שואל השאלה:
סליחה שלא הגבתי עד עכשיו, למדתי ולא הספקתי להיכנס לסטיפס ולענות.
אוקיי אז אני אנסה לתאר, מקווה שאצליח.
תמיד אני חושבת מה יחשבו עלי, מה לעשות ואיך, מפחדת ממה שיחשבו עלי ואם יאהבו אותי, חושבת על כל דבר יותר מדי פעמים. אני לא סומכת על עצמי, ואני שמה לב שלפעמים אולי אני קצת משנה את עצמי לפי הסביבה והכל (?). בפעם האחרונה שביקשו ממני להקריא משהו בפני כל הכיתה, זה היה בטקס מסויים בזום, ואני לא הפסקתי לחשוב על זה ומה לעשות, ניסיתי להתחמק מזה, והלב שלי דפק ממש והזעתי בידיים (שמעתי שאולי זה קשור גם לחרדה חברתית). יש סיטואציות חברתיות שבהם הייתי רוצה להיעלם ולא להיות שם, אבל לפעמים אני נשארת בהם בכל מקרה כדי להתגבר על זה. לא שזה ממש עזר תמיד. לפי מה שקראתי פעם זה גם קשור אז אני אכתוב, היו פעמים שבהם הייתי חושבת איך אני נראית כשאני שותה לדוגמא או חושבת איך לא ללכת בצורה מוזרה ואז זה מה שגורם לי ללכת בצורה מוזרה באמת, לא יודעת אם אתה מבין למה אני מתכוונת. בכל מקרה, אני תמיד חושבת מיליון פעם מה לעשות, מה להגיד, איך, מפחדת להגיד מה אני חושבת לפעמים.. ניסיתי להסביר באמת כמה שיותר כדי שיהיה מובן ונראה לי שסיפרתי בערך הכל כזה בקצרה למרות שזה ארוך חחח, אז מתנצלת מראש פשוט ניסיתי באמת להעביר את זה בצורה הכי טובה.
אנונימי שני, זה רעיון, אני אחשוב על זה, פשוט אני לא יודעת אם אני רוצה, אבל אני אשקול את זה. בכל אופן, אני חושבת שמחר או בקרוב אני אדבר עם אמא שלי ואגיד לה על החרדה החברתית, לא אשתף עוד בהרהורים שלי על הפסיכולוג והכל, רק אחר כך אולי.
טוב אני פשוט אומר לכם כבר עכשיו תודה על הכל, כי כל פעם אני צריכה להודות לכם ואני חופרת לכם יותר מדי חחח, אז מקווה שבאמת זה לא חפרתי יותר מדי כזה, מבחינת הכל..

שואל השאלה:
the ocean
זה לא כזה פשוט כמו שאתה מתאר.. אני עם חוסר ביטחון (לא יודעת מה לגבי חרדה חברתית אז נקרא לזה ככה) כבר כמה שנים, אני לא קופצת לשום מסקנות.. פשוט נמאס לי להישאר במצב הזה ואני רוצה להתקדם ובאמת לעשות שינוי משמעותי ולעבור את זה, וזאת אפשרות לפתרון ששמעתי עליה וחשבתי להתייעץ פה. בקשר לאנשים, יש לי חברות, ממש טובות, אבל פשוט אני לא מצליחה להיות לגמרי אמיתית איתן, כל הזמן חושבת מה יחשבו עליי, ואולי לא מצליחה להאמין באמת שאוהבים אותי, לא יודעת.. אני מוצאת את עצמי איתן לא כפי שאני לגמרי, ומסתירה מהן לפעמים דברים והכל.. זה דבר שצריך לעבוד עליו, אני פשוט מחפשת דרכים אחרות, כי אמנם אני כרגע במצב טוב יותר מבעבר, לפחות ככה זה נראה לי, אבל אני לא יודעת כלום בוודאות, ונמאס לי להרגיש את חוסר הוודאות הזו והידיעה עלי, חוסר האמונה בעצמי ובמה שקורה איתי, אני רוצה לשתף מישהו ולדעת שהוא יוכל לייעץ לי ולעזור לי ושאני אוכל לעבור את זה, מישהו שאני אסמוך עליו ועל מה שהוא אומר בקשר אלי, ולדעת מה נכון ומה לא, מה אמיתי ומה לא. אוקיי הבנתי כרגע כמה דברים שלא הכי ידעתי לפני כי לא חשבתי על זה לעומק, אבל עכשיו גרמת לי לחשוב על כל זה יותר בלי ששמתי לב חחח, אז תודה לך :)

הי, אני לא מאובחנת עם משהן אבל גם אני ממש נלחצת כשצריך לדבר ברמה שאני מרגישה שהלב שלי דופק ממש חזק ואני מזיעה כזה ומרגישה שצריכה אוויר. קורה לי בהרבה סיטואציות.
לי ממש עזר להתגבר על דברים כאלה בגלל שצברתי ביטחון עצמי, אני לא עכשיו מלאה בביטחון אבל יש לדוגמא גיליתי שאני ממש טובה במקצועות הומניים ואוהבת את זה.
אז כשאני מדברת בשיעורים של מקצועית כאלה (ספרות/היסטוריה/תנך) אני לא לחוצה וממש כיף לי לדבר בשיעור אבל לדוגמא במתמטיקה ממש אין לי ביטחון ואם אני חייבת לדבר אז קורה לי מה שכתבתי קודם.(כל השנה האחרונה דיברתי פעם אחת במתמטיקה וזהו ואני אף פעם לא הדלקתי מצלמה) זרת דוגמא לכמה ביטחון עצמי משפיע, תנסי למצוא במה את טובה, בטוח יש משהן, אפשר לשאול מורים והפ יגידו לך אם את טובה וככה צוברים ביטחון ויותר קל.

לגבי פגישות חברתיות אין לי מה להגיד כי זה עדיין מלחיץ אותי ממש ממש, פשוט צריך להכיר חברים ולהיות בקשר איתך ואז לא נלחצים? אין לי מושג בזה.

שואל השאלה:
היי תודה לך ממש אנונימית! :))
זאת שיטה ממש טובה, להשתמש בדברים שטובים בהם כדי לצבור יותר ביטחון, אני אנסה אותה :)
ואם אני אמצא איזה שיטה טובה אני גם אמליץ לך, ושיהיה בהצלחה לשתינו בזה, מאמינה בך שתצליחי לעבור את זה❤
אה ואם את רוצה לדעת לגבי המפגשים החברתיים, אם זה נגיד בדברים שאני לא טובה בהם אז אני די נלחצת וחושבת מה לעשות והכל. בכללי מתרוצצים לי מחשבות כמו שכתבתי לפני זה על מה לעשות ולהגיד והכל.. אני מניחה שאצל כל אחד זה שונה, אבל אני יודעת שבסוף נצליח לשנות את זה ולא להרגיש ככה יותר, באמת להיות שלמות עם עצמנו. אני אנסה לתת לך עצה על חברים, אם את מגיעה לסיטואציה שבה את רוצה לברוח, תנסי להישאר ולהתמודד איתה ואז לאט לאט תוכלי להתמודד איתה בצורה טובה יותר. אולי באותו הזמן זה נראה שזה לא יהיה טוב ולא ילך טוב, אבל את רק תלמדי מזה ותתגברי על זה ככה בסופו של דבר. ואם את רוצה להכיר אנשים, ולא ניגשים אליך, אז תנסי לאזור אומץ, ותגידי לעצמך שאין לך מה להפסיד מזה, רק להרוויח, ותנסי. זה מה שאני תמיד מנסה להגיד לעצמי כשאני נתקלת בדברים כאלה. לא תמיד עובד, אבל מנסים וזה כל מה שחשוב ומשנה. הניסיון עצמו מלמד הרבה ועוזר ממש. אני פשוט גם לא יודעת כל כך איפה בדיוק את מבחינת העניין החברתי, זאת אומרת מה כן מלחיץ ומה לא, אבל ניסיתי לעזור :)
ואני יודעת שזאת שאלה שלי חחח, אבל אל תתביישי לשאול איזה משהו אם את רוצה, או אם את רוצה שנתכתב מתישהו בצ'אט או משהו ונייעץ אחת לשנייה, זה יכול להיות ממש נחמד ולעזור אם תרצי (אני אוכל לחשוף את המשתמש רק לרגע ואז להחזיר לאנונימי). שוב, רק אם בא לך, אני רק מציעה :)
אז מקווה שגם אני עזרתי במשהו, כי אני אוהבת לעזור לאחרים כפי שאני גם שמחתי לקבל את העזרה שפה :))
ושיהיה לנו בהצלחה, אני מאמינה שנעבור את זה❤ ;)

ממש תןדה, אין לי בעייה לחשוף את עצמי פשוט לרוב אני שמה על אנונימי

שואל השאלה:
סבבה אז לשלוח לך הודעה?