אפשר לקבל דעה וביקורת על קטע כתיבה שכתבתי? (:

היא טובעת.
הפה שלה לא מוציא מילה.
אבל בליבה, מתרחשת מהומה.
היא פתוחה, מספרת לכל אחד שמגיע על הכאב.
היא נעולה. כל אותן מילים נעלו לה את הלב.
היא ממשיכה ללכת..
מנסה להתקדם.
אבל תמיד מגיעה לאותה נקודה
הנקודה של הכאב.
אף אחד לא מבין את הדרמה ואותה.
האמת? גם לא היא את עצמה.
היא אבודה, תקועה בין הרצון להיות לבד לבין הצמא לאהבה.
האחד שלה רחוק,
מחשיב אותה כאפס.
הוא לא תופס.
הוא בליבה,
אהבתה? שורפת כמו לבה.
כל כך הרבה רעש..
עיינה הפכו להר געש.
הן כמו תחזית מזג אוויר..
ביום טפטופים,
בלילה סערה.
היא רק נערה.
אבל היא לא מאבדת תקווה
יש בה אמונה
שיום אחד, היא כבר לא תטבע..