אני צודקת במה שאני עושה או שאני ילדותית? (סליחה קצת ארוך)

אני אחרי צבא, בצבא בבסיס הכרתי מישהי ונהיינו חברות ממש ממש טובות. מאוד טובות. אחרי שהשתחררתי שמרנו בהתחלה על קשר ועם הזמן מהר מאוד הקשר התחיל להתקרר ואני הרגשתי שזה בעיקר מצידה. היא עברה בסיס ועשתה חברים חדשים והיה לה ממש טוב וכיף (כי בבסיס איתי היא לא הסתדרה עם הרבה אנשים והיה לה רע) ופשוט לאט לאט היא התחילה לא לענות לי או לסנן. לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש אני התקשרתי אליה היא אמרה אני עסוקה אני אחזור אלייך ושכחה לחזור אליי. או שכתבתי לה הודעה היא ענתה לי אחרי יום שלם. התעמתתי איתה על זה פעמיים פעם אחת כשזה רק התחיל אמרתי לה איך זה מרגיש ומה קורה פה ומה היא עושה, היא אמרה שהיא מבינה ושהיא "מצטערת שאני מרגישה ככה" והיא תשתדל לזכור לחזור אליי ולדבר יותר כי זאת לא הכוונה שלה.
אחר כך התעמתתי איתה יותר קשה (אחרי כמה חודשים) אמרתי לה שזה באמת לא נעים והיא שוב התנצלה ואמרה אותו דבר.
עכשיו זה הגיע למצב שכבר חודש נראה לי לא דיברנו ואם שלחתי לה הודעה היא ענתה לי חצי משפט ומשם לא התפתחה שיחה.
ופשוט נמאס לי, נמאס לי שאין לי יותר למי לפנות. אני יודעת שטוב לה ושמחה שטוב לה גם היא השתחררה מהצבא ויש לה חבר שהיא אוהבת שיהיה לה לבריאות אבל באמת שנמאס לי כי זה כבר עבר את הגבול של "יש לי חיים אחרים ואני עסוקה". אני עושה תואר ראשון וקורעת את עצמי בלימודים ומוצאת כמה דקות ביום לדבר עם האנשים שחשובים לי.
החלטתי שאני רוצה למחוק את השיחה שלנו בוואטסאפ לגמרי (עם כל השיחות אפילו מתקופת הצבא) ואפילו למחוק את המספר שלה כי נמאס לי.

מה אתם חושבים? אני ילדותית?