היה פעם שיר ילדים כזה שחברה שלי שרה לי פעם על ילדה שרצחה את כל משפחתה בדם קר מי שזוכר אותו פליז תגידו לי איך הוא הלך!!

שלומית בונה סוכה

אין לי שמץ על איזה שיר את מדברת אבל אני צריכה לשמוע אותו

אהה יש פה ילדים

שואל השאלה:
וואי כל הילדות שלי "כןכן אני בת 14 אני עדיין בילדות שלי הבנו" חברה שלי שרה לי את השיר הזה ופתאום נזכרתי בו

שואל השאלה:
^ הייתי שרה אותו בגיל 10 -_-

יונתן הקטן?

נראלי את מתכוונת לאבא קריר

או שאת מצכוונת לשיר בערוץ הופ לאחר סיום השידור לדעתי הוא מעודד מוות

איך זה הפך לשיר ילדים שמישהו יסביר לי

השיר פתיחה של ארתור

שואל השאלה:
נו די אני רצינית ממש

תשאלי את חברה שלך

אני חושבת שאת מתכוונת לדולי הבובה

שואל השאלה:
היא לא עונה לח

שואל השאלה:
^נו לא דולי אבל אם את זוכרת את זה אז גם בבקשה

השיר הכי קרוב לרצח שאני מכירה זה יורד לי דם דם בייבי

שואל השאלה:
אומייגד וואי דולי עכשיו נזכרתי בזה גם זה היה שיר ילדות שלי וואו אבל היה משהו אחר

אני מתחילה לדאוג לילדות שלך ילדה

אז סורי חוץ מדולי אין לי מושג

שואל השאלה:
^בילדןת שלי כמעט רצחתי חברה שלי בגלל בובה הכל טוב אין מה לדאוג

שואל השאלה:
דולי זה הלך ככה בערך:
טל (שם בדוי) הקטנה מאוד אהבה בובות, והיה לה אוסף ענק של בובות מכל הגוונים וכל הצבעים.
יום אחד, היא טיילה עם אמאלה בשוק, וראתה בובה ממש יפה וגדולה, אחת שעוד אין לה. היא התחננה לאמא שתיקנה לה אבל אמא לא הסכימה. טל התחילה לבכות שהיא רוצה את הבובה והיא לא תזוז עד שאמא תקנה לה אותה.
המוכר שמע אותה, ומיד בא בריצה ונתן לה את הבובה חינם אין כסף. "אדיר" חשבה טל, "אדיר" חשבה אמא של טל, "אדיר" גם חשב המוכר וכולם היו מרוצים.
כשהם חזרו הביתה טל כל הזמן שיחקה בבובה החדשה, עד שאמא צעקה: "טל כבר עשר, לכי לישון", וטל עלתה לחדר שלה והלכה לישון, כי היא ילדה טובה ואם אמא אומרת שצריך לישון אז צריך לישון כי אחרת איך תהיה ילדה טובה?
פתאום טל מתעוררת ב- 12 בלילה, לקולות מוזרים של תפיסה, משיכה, תפיסה, גרירה, "סקריץ סקרץ, סקריץ סקרץ" ואז פתאום היא מתחילה לשמוע "לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות". טל לא הבינה מה קורה אבל מהר מאוד נרדמה.
הבוקר הגיע, וטל יוצאת מהחדר ורואה את דולי הבובה בקצה חדר המדרגות. היא לא חושבת הרבה כי היא בסה"כ ילדה קטנה, וזה לא התפקיד שלה לחשוב בסיפור. היא המשיכה לשחק עם הבובה כל היום עד שהיום נגמר, והלילה הגיע ועוד פעם עייפים, וצריך לישון. טל הלכה לישון כי היא עייפה, וזה הפתרון הכי טוב למצב עייפות (אחרי קפה).
ועוד פעם ב- 12 בלילה, היא שומעת "סקריץ סקרץ, סקריץ סקרץ, לה לה לה לה לה לה לה, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי פותחת את הדלת".
היא מתעוררת בבוקר ורואה את הבובה בכניסה לחדרה, טל צורחת, תופסת את הבובה, מוציאה את ידיה מהמקום, וזורקת אותה למטה באימה.
מה קרה לה בהמשך היום לא מעניין אותנו, לכן ישר נעבור ללילה הבאה.
טל הולכת לישון אבל ב- 12 בלילה היא מתעוררת ועוד פעם שומעת "לה לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי מחברת את יד ימין, דולי מחברת את יד שמאל, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות".
ובבוקר דולי שלמה לגמרי, יושבת לה בכניסה לחדר, עם חיוך מפחיד ונועצת את מבטיה בטל.
טל צרחה, עקרה לבובה את הידיים, ואת הרגלים, וקברה אותה בגן.
כל היום טל הייתה אצל חברות ופחדה לחזור הביתה. אבל בסוף בואו נגיד שהייתה סיבה שהיא תחזור הביתה, כי זה תורם להמשך העלילה, אז נגיד שהיא באה לצחצח שיניים, אבל מרוב עייפות היא נרדמה עם המברשת בפה. אמא ראתה את טל ושמה אותה במיטה.
ב- 12 בלילה היא שומעת מבחוץ:
"דולי חופרת, דולי חופרת, דולי חופרת, דולי חופרת, לה לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי יוצאת מהקבר, דולי מחברת את רגל שמאל, דולי מחברת את רגל ימין, דולי מחברת את יד ימין, דולי מחברת את יד שמאל, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי פותחת את הדלת, דולי עולה על המיטה, דולי רוצחת את אמא, דולי רוצחת את אבא, דולי יוצאת מחדר, דולי פותחת את הדלת, דולי מתקרבת למיטה, דולי עולה על המיטה,
דולי רוצחת את טל! (רצוי לצעוק את השם של הבן אדם).

שואל השאלה:
נו כן לא יודעת מה שעשיתי זה קופי פסט משאלה אחרת בסטיפס

שואל השאלה:
שאלה מ2012

שואל השאלה:
עכשיו נזכרתי מאיפה אני מכירה את דולי!
בכיתה ג הייתי במסיבת פיגמות אצל חברה שלי (הזמינו לנו משטרה לא לשאול) והיא הכינה כל מיני סיפורים וזה היה אחד מהם וואי

תעדכני שחברה שלך עונה לך

שואל השאלה:
אנחנו שיחקנו את הגומי הזה באחת בלילה והשכן חשב שזה יריות

שואל השאלה:
מצאתיי הנה:
עַל בַּת חֲמוּדוֹת כָּאן הַזֶּמֶר יוּשַׁר
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
עַל בַּת חֲמוּדוֹת כָּאן הַזֶּמֶר יוּשַׁר
שֶׁאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ הִיא רָצְחָה בְּדָם קַר.
אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ הִיא רָצְחָה בְּדָם קַר
וּמֵאָז הֵם בְּעֶצֶם מֵתִים, תִים
וּמֵאָז הֵם בְּעֶצֶם מֵתִים.

אֶת סָבְתָא שֶׁלָּהּ הִיא זָרְקָה לַנָּהָר
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת סָבְתָא שֶׁלָּהּ הִיא זָרְקָה לַנָּהָר
וּמֵאָז יֵשׁ לַמַּיִם מִין טַעַם מוּזָר,
וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁגַּם כָּל בְּנֵי הַכְּפָר
יוֹם וָלַיְלָה שׁוֹתִים הֵם רַק גִּ'ין, גִּ'ין
יוֹם וָלַיְלָה שׁוֹתִים הֵם רַק גִּ'ין.

אֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ הִיא חָתְכָה לְשָׁלוֹשׁ
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת אַבָּא שֶׁלָּה הִיא חָתְכָה לְשָׁלוֹשׁ
וְעַל עֵץ בַּשְּׂדֵרָה הִיא תָּלְתָה אֶת הָרֹאשׁ,
וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁתַּחַת הַבְּרוֹשׁ
פּוֹחֲדִים בְּנֵי הַכְּפָר לְהַשְׁתִּין, תִּין
פּוֹחֲדִים בְּנֵי הַכְּפָר לְהַשְׁתִּין.

אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא רָצְתָה לְסַלֵּק
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא רָצְתָה לְסַלֵּק
וְלָכֵן הִיא לָהּ שָׂמָה קְצָת רַעַל בַּסְּטֵיק,
וּכְשֶׁזּוֹ גָּסְסָה בְּחִיּוּךְ מְרַתֵּק
בְּיָדָהּ עוֹד הֶחְזִיקָה סַכִּין, כִּין
בְּיָדָהּ עוֹד הֶחְזִיקָה סַכִּין.

הָיָה לָהּ גַּם אָח כֹּה קָטָן וְחָמוּד
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
הָיָה לָהּ גַּם אָח כֹּה קָטָן וְחָמוּד
וְלָכֵן הִיא צָלְתָה אֶת רֹאשׁוֹ עַל שִׁפּוּד.
הִיא עָרְכָה סְעוּדָה חֲגִיגִית עִם כִּבּוּד
וְהִזְמִינָה אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים, נִים
וְהִזְמִינָה אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים.

אֶת כֹּמֶר הַכְּפָר הִיא דָּקְרָה בְּקִלְשׁוֹן
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
אֶת כֹּמֶר הַכְּפָר הִיא דָּקְרָה בְּקִלְשׁוֹן
בְּסַכִּין כֹּה קְטַנָּה הִיא חָתְכָה לוֹ לָשׁוֹן,
וּמֵאָז הַמִּסְכֵּן בִּתְפִלּוֹת יוֹם רִאשׁוֹן
מְגַמְגֵּם רַק קִטְעֵי מִשְׁפָּטִים, טִים
מְגַמְגֵּם רַק קִטְעֵי מִשְׁפָּטִים.

כְּשֶׁבָּאוּ שׁוֹטְרִים וְקָרְאוּ לָהּ לָצֵאת
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
כְּשֶׁבָּאוּ שׁוֹטְרִים וְקָרְאוּ לָהּ לָצֵאת
הִיא יָצְאָה וְסִפְּרָה אָז אֶת כָּל הָאֱמֶת.
הִיא זָכְרָה מִיַּלְדוּת שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא חֵטְא
וּבִכְלָל הִיא שׂוֹנֵאת שַׁקְרָנִים, נִים
וּבִכְלָל הִיא שׂוֹנֵאת שַׁקְרָנִים.

כָּעֵת מִסְתּוֹבֶבֶת הִיא כָּאן בֵּינֵיכֶם
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
כָּעֵת מִסְתּוֹבֶבֶת הִיא כָּאן בֵּינֵיכֶם,
עִם סַכִּין כֹּה קְטַנָּה הִיא תָּסִיר אֶת רֹאשְׁכֶם!
אִם לֹא תִּקְרְאוּנִי לְעֶזְרַתְכֶם
אֲבַקֶּרְכֶם בְּבֵית הָעַלְמִין, מִין
אֲבַקֶּרְכֶם בְּבֵית הָעַלְמִין.