יש לי יום הולדת היום יהיה נחמד אם תקראו

אני חושבת שאני שונאת ימי הולדת בחיים לא היה יומולדת שלא בכיתי
התחננתי לאמא שלי כבר שבוע לא ללכת לבית ספר היום, על הבוקר היה שיעור עם המורה השנואה עליי ואמא שלי לא הייתה מוכנה שאני לא אלך (כם לא הייתה לה סיבה הגיונית כן? זה לא שהחסרתי מלא יש רק 4 חיסורים כל השנה.)
הלכתי לבית ספר, איחרתי בחמש דקות בגלל שלמונית לקח מלא זמן להגיע והמורה צרחה עליי מול כולם
התעצבנתי בטירוף וכל השעתיים של השיעור רעדתי ולא הפסקתי לבכות (אף אחד לא ידע)
אמא שלי מורה בבית ספר אז היא באה להביא לי אוכל
אבל היא תמיד חייבת להביך אותי!! תמיד
היא מחכה מחוץ לכיתה וצועקת את השם שלי
פשוט יצאתי מהכיתה מהר וברחתי ממנה כי לא היה חי עצבים לראות אותה (היא צרחה עליי כל השבוע ואמרה לי שאני ילדה חרא ככה שיש לי סיבה כן?)
החברות שלי ניסו לדבר איתי ואני לא רציתי הבהרתי להן שאני לא רוצה והן המשיכו להציק לי
ואמא שלי פשוט הכריחה אותי לאכול ולקחה לי את כל ההפסקה (היחידה שהייתה לי!!!) גם לא רציתי לאכול אכלתי בכוח וכמעט הקאתי
עוד אכלתי בחדר מורים לא מכירה שם אף אחד תמיד בכוונה להביך אותי
אחר כך התעצבנתי אליה וניסיתי לא להגיד כלום אבל ראו את זה עליי
הלכתי לסבתא שלי להמשיך ללמוד אצלה ואני חוזרת הביתה והיה על הקיר בלונים כאלה של מזל טוב
ולא אמרתי תודה (לא שמתי לב בהתחלה והיא חשבה שבכוונה לא אמרתי) אחר כך כשאמרתי היא אמרה שאני ילדה כפוית טובה ושנמאס לה ממני
והתעצבנה עליי
כל מה שביקשתי היה לא ללכת להית ספר היום
אם זה היה ככה היום היה נראה שונה לחלוטין!!!!!
אמא שלי כלכך מעצבנת אותי נמאס לי ממנה
אני מבינה שהיא רק רוצה לעשות טוב אבל היא רק פוגעת ולא יודעת לעשות שום דבר טוב
עכשיו היא צעקה עליי ללכת לישון ואם אני לא אקום ואתנהג נורמלי היא תיתן לי עונה או משהו
מה אני אמורה לעשות
מה היא רוצה ממני
לא ביקשתי בלונים
לא ביקשתי ארוחת בוקר
לא ביקשתי כלום חוץ מיום חופש אחד מהבית ספר
זהו
דיי כבר נמאס לי
אני שונאת את היום הזה
אה ואני לא בקשר ככ טוב עם אבא שלי כבר חצי שנה ככה שזה לא עוזר
וגם מה כלכך קשה לחברות שלי לכתוב לי מזל טוב??
הן ליטרלי סיננו אותי מאתמול
אחרי שאני ביומולדת שלהן השקעתי את החיים