בימים האחרונים אני מרגישה עצובה.. אני חושבת שהולכת להיות לי עוד תקופת דיכאון, אין לי באמת סיבה ללמה אני עצובה

הכל בסדר יש גם תקופות כאלה, את צריכה ללכת לבית ספר ולעשות דברים ולצאת מהבית כדי לא להכנס לזה בכלל. אם הייתי חוזרת בזמן הייתי אומרת לעצמי אותו דבר ואולי לא הייתי נמצאת איפה שאני היום..

מבינה אותך..
תנסי לא לחשוב על התקופת דיכאון ותנסי להסיח את דעתך עם חברות ולראות סרט/סדרה שאת אוהבת לאכול משהו שאת אוהבת להכיר אנשים חדשים וכו' וכו'

הכל בסדר יש תקופות כאלו
תנסי להעסיק את עצמך כדי לאתלחשוב על זה
זה בסדר גמור לא להיות בסדר

דברי עם מישהו, צאי החוצה, תעשי דברים שמועלים לך

יקרה,
נשמע מדברייך שהעצב מקיף אותך, למרות שאינך מוצאת לכך 'סיבה ממשית'...
מדברייך עולה שאת מתאמצת להיות בשליטה, לחייך, להראות שהכול בסדר.. אני מתארת לעצמי כמה זה ודאי מתיש, לנסות לחייך, כשבפנים יש עצב גדול, וחשש מדיכאון שעלול לשוב.
בכל זאת מצאת בתוכך כוח לשתף כאן.. אולי מהמקום הזה תשאבי כוחות נוספים לבחור להתמודד עם כל יום מחדש, יום ביומו..
יקרה, אינך צריכה להשאר לבד עם ההתמודדות הזאת. אני רוצה לספר לך על סה"ר סיוע והקשבה ברשת. בצ'אט של סה"ר תוכלי לשוחח באופן אנונימי עם אחת המתנדבות או המתנדבים שלנו. נהיה עבורך אוזן קשבת, ננסה יחד לחשוב על דרך לעבור את התקופה הזו..

שלך, מתנדבת סה"ר