6 תשובות
אני אסביר בהרחבה.
מה זה בעצם להרעיב את עצמנו? לפי המונח הרפואי, מדובר במצב בו הגוף לא מקבל מספיק קלוריות וחומרים מזינים. הפיזיולוגיה של הרעבה, אם כתוצאה מעוני, מחסור, שביתת רעב או צום היא זהה בכל המקרים. וזה תהליך שלוקח זמן. בלי חמצן, הגוף שלנו יכול לשרוד רק כמה דקות - בין 5-10, בלי מים אנחנו יכולים לשרוד עד שבוע, אבל בלי אוכל אנחנו יכולים לשרוד לפחות חודשיים
בזמן הזה הגוף שלנו עובר בין שלושה שלבים מטאבוליים: השלב הראשון הוא שריפת גלוקוז - הגוף שלנו שורף את מאגרי האנרגיה הזמינים ביותר שיש לו. האדם הממוצע יכול לעבור 6 שעות משלב שריפת הגלוקוז עד שהוא מרגיש רעב שוב. משלב זה הגוף עובר לשלב השני - שריפת שומן, שיכול להימשך בין כמה שעות לכמה שבועות. הגוף שלנו שורף מולקולות שומן והן מחליפות את הגלוקוז ליצירת אנרגיה בגוף.
אתלטיים או בודיבילדרים לרוב נמצאים בשלב שריפת השומן. זה לא אומר שהם מורעבים, זה רק אומר שהגוף שלהם עובד אחרת, בעיקר כי הם לא אוכלים מספיק פחמימות. מה שכן, המוח שלנו ממש לא אוהב את זה. מולקולות של שומן הן גדולות מדי, ולכן לא יכולות לשמש את המוח שלנו. המוח שלנו צורך עד 25 אחוז מהאנרגיה שלנו (120 גרם גלוקוז ביום), אז חשוב לספק לו אותה, בפחמימות.
ביום הראשון של תהליך ההרעבה, הגוף מרגיש סבבה עם כל מאגרי השומן שלו, אבל המוח מנסה לנצל כל טיפת גלוקוז שעוד נותרה בגוף. איך אנחנו לא מתים אחרי יומיים בלי אוכל? כי המוח שלנו, תאמינו או לא, ממש חכם. לאחר כמה ימים הוא מחשב מחדש את דרישות הגלוקוז שלו ומוריד אותן ל-30 גרם גלוקוז בלבד. הוא גם מצליח להשתמש במולקולות השומן המפורקות - שהן קטנות יותר. מה שכן, המוח לא במצב טוב בלי אוכל והוא מתחיל לגרום לנו לתחושות של דיכאון, חרדה והימנעות מחברותיות. והוא גם גורם לקשיים בריכוז ובהבנה שלנו.
השלב השלישי של הרעבה, מתחיל כשכל מאגרי השומן נשרפים והגוף עובר לחלבונים. השלב הזה מאופיין בהיעלמות מהירה של השרירים, משום שכעת, התאים שלנו מפרקים את החלבונים לחומצות אמינו מהן ניזון המוח. אז מה שקורה עכשיו הוא שהגוף שלנו בעצם אוכל את עצמו - זה תהליך של קניבליזם פנימי שנקרא קטבוליזם
הגוף שלנו עדיין אופטימי - הוא מתחיל בפירוק התאים הפחות חיוניים שלנו, כי הוא עוד מקווה להשיג אוכל. אבל אחרי כמה שבועות כאלה, כשאין עוד מה לפרק בגוף, הסוף כבר קרב. בשלב הזה הגוף שלנו כל כך חלש שכל דבר יכול להרוג אותו. בדרך כלל מוות בשלב הזה קורה מדום לב - הלב פשוט לא חזק מספיק בשביל להמשיך להפעיל את הגוף. ואם זה לא גורם לכם להודות על כל האוכל והשפע שנחשפתם אליו עד היום, אנחנו לא יודעים מה כן.
מה זה בעצם להרעיב את עצמנו? לפי המונח הרפואי, מדובר במצב בו הגוף לא מקבל מספיק קלוריות וחומרים מזינים. הפיזיולוגיה של הרעבה, אם כתוצאה מעוני, מחסור, שביתת רעב או צום היא זהה בכל המקרים. וזה תהליך שלוקח זמן. בלי חמצן, הגוף שלנו יכול לשרוד רק כמה דקות - בין 5-10, בלי מים אנחנו יכולים לשרוד עד שבוע, אבל בלי אוכל אנחנו יכולים לשרוד לפחות חודשיים
בזמן הזה הגוף שלנו עובר בין שלושה שלבים מטאבוליים: השלב הראשון הוא שריפת גלוקוז - הגוף שלנו שורף את מאגרי האנרגיה הזמינים ביותר שיש לו. האדם הממוצע יכול לעבור 6 שעות משלב שריפת הגלוקוז עד שהוא מרגיש רעב שוב. משלב זה הגוף עובר לשלב השני - שריפת שומן, שיכול להימשך בין כמה שעות לכמה שבועות. הגוף שלנו שורף מולקולות שומן והן מחליפות את הגלוקוז ליצירת אנרגיה בגוף.
אתלטיים או בודיבילדרים לרוב נמצאים בשלב שריפת השומן. זה לא אומר שהם מורעבים, זה רק אומר שהגוף שלהם עובד אחרת, בעיקר כי הם לא אוכלים מספיק פחמימות. מה שכן, המוח שלנו ממש לא אוהב את זה. מולקולות של שומן הן גדולות מדי, ולכן לא יכולות לשמש את המוח שלנו. המוח שלנו צורך עד 25 אחוז מהאנרגיה שלנו (120 גרם גלוקוז ביום), אז חשוב לספק לו אותה, בפחמימות.
ביום הראשון של תהליך ההרעבה, הגוף מרגיש סבבה עם כל מאגרי השומן שלו, אבל המוח מנסה לנצל כל טיפת גלוקוז שעוד נותרה בגוף. איך אנחנו לא מתים אחרי יומיים בלי אוכל? כי המוח שלנו, תאמינו או לא, ממש חכם. לאחר כמה ימים הוא מחשב מחדש את דרישות הגלוקוז שלו ומוריד אותן ל-30 גרם גלוקוז בלבד. הוא גם מצליח להשתמש במולקולות השומן המפורקות - שהן קטנות יותר. מה שכן, המוח לא במצב טוב בלי אוכל והוא מתחיל לגרום לנו לתחושות של דיכאון, חרדה והימנעות מחברותיות. והוא גם גורם לקשיים בריכוז ובהבנה שלנו.
השלב השלישי של הרעבה, מתחיל כשכל מאגרי השומן נשרפים והגוף עובר לחלבונים. השלב הזה מאופיין בהיעלמות מהירה של השרירים, משום שכעת, התאים שלנו מפרקים את החלבונים לחומצות אמינו מהן ניזון המוח. אז מה שקורה עכשיו הוא שהגוף שלנו בעצם אוכל את עצמו - זה תהליך של קניבליזם פנימי שנקרא קטבוליזם
הגוף שלנו עדיין אופטימי - הוא מתחיל בפירוק התאים הפחות חיוניים שלנו, כי הוא עוד מקווה להשיג אוכל. אבל אחרי כמה שבועות כאלה, כשאין עוד מה לפרק בגוף, הסוף כבר קרב. בשלב הזה הגוף שלנו כל כך חלש שכל דבר יכול להרוג אותו. בדרך כלל מוות בשלב הזה קורה מדום לב - הלב פשוט לא חזק מספיק בשביל להמשיך להפעיל את הגוף. ואם זה לא גורם לכם להודות על כל האוכל והשפע שנחשפתם אליו עד היום, אנחנו לא יודעים מה כן.
זה תלוי.. יש הרעבה שפשוט אנשים עוצרים את עצמם מלאכול ואחרי כמה זמן כבר מפתחים פחד מאוכל, ויש מחלות כמו אנורקסיה ובולמיה . אנרקסיה היא גם הרעבה, אנשים שחולים בה לא אוכלים כמעט או בכלל ובגלל זה עם תראו אנשים אנורקסים הם יראו לכם חיוורים ורזים. בולמיה היא מחלה שאנשים אוכלים המון אבל בכמויות עצומות ואחר כל מקיאים את כל מה שהם אכלו. מקווה שההסבר יצא ברור
אנונימית
את מעודדת הפרעות אכילה^
בגיל ההתגברות לא לאכול זה ממש ממש לא ברחא. מפסיק המחזור, השיער נושר, החזה לא גדל, הגוף לא מתפתח, ועוד מלא דברים.
מגיל 18 פלוס זה יותר טוב אבל יש הבדל בין לא לאכול לבין להרעיב את עצמך וזה מאוד מאוד תלוי כי ברוב המקרים פוגעים לעצמך בגוף.
בגיל ההתגברות לא לאכול זה ממש ממש לא ברחא. מפסיק המחזור, השיער נושר, החזה לא גדל, הגוף לא מתפתח, ועוד מלא דברים.
מגיל 18 פלוס זה יותר טוב אבל יש הבדל בין לא לאכול לבין להרעיב את עצמך וזה מאוד מאוד תלוי כי ברוב המקרים פוגעים לעצמך בגוף.
אנונימית
אתה גורם לבמות להבין שזה בסדר לא לאכול! זה לא בסדר בשום צורה זה פוגע בגוף שלנו.
אנונימית
מנטלית זה בלתי אפשרי לא לאכול בכלל כשיש אוכל בסביבה, זה אינסטינקט הישרדותי.
אז כל עוד הוא לא מתבודד איפשהו, אנשים שמרעיבים את עצמם בדרך כלל אוכלים ממש קצת ושותים הרבה.
אז כל עוד הוא לא מתבודד איפשהו, אנשים שמרעיבים את עצמם בדרך כלל אוכלים ממש קצת ושותים הרבה.
הם לא אוכלים , הם מפחדים מהאוכל
והם חיים על מסטיקים, פריכיות, דיאת קולה ,דיאטת מאנסטר ומים בדרך כלל
ולחלקם יש מידי שבועיים התקפי רעב ואז לא אוכלים
לי זה ככה , אני לא אוכלת או אוכלת 100 קלוריות ביום ואז בימי שישי בדרך כלל אני אוכלת 500 ואז עוד פעם זה תלוי ביום יש ימים שאני אוכלת יותר יש ימים שאני בצום שלם תלוי מה הראש שלי אומר (ההפרעה יותר נכון)
וזה אפשרי בהחלט אבל במצבים קיצוניים מגיעים לאישפוז.
והם חיים על מסטיקים, פריכיות, דיאת קולה ,דיאטת מאנסטר ומים בדרך כלל
ולחלקם יש מידי שבועיים התקפי רעב ואז לא אוכלים
לי זה ככה , אני לא אוכלת או אוכלת 100 קלוריות ביום ואז בימי שישי בדרך כלל אני אוכלת 500 ואז עוד פעם זה תלוי ביום יש ימים שאני אוכלת יותר יש ימים שאני בצום שלם תלוי מה הראש שלי אומר (ההפרעה יותר נכון)
וזה אפשרי בהחלט אבל במצבים קיצוניים מגיעים לאישפוז.