אני מרגישה שאם אני לא אאמץ כלב אני אקרוס

תעשי איתה עיסקה
שאם את תעשי משהו היא תתן לך כלב

שואל השאלה:
אני פאקינג מאובחנת עם בעיה נפשית, אחד הדברים שיכולים לעזור לי זה כלב. והנה, לא רק אמא שלי לא מבינה אותי...

כמו שהסברת פה תסבירי גם לה תראי אם היא גם מבינה את זה

שואל השאלה:
אנחנו הלכנו לאבחון, אני אשכרה מאובחנת הולכת לפסיכולוג. (מאובחנת בחרדה, לא בדיכאון) אני חושבת שאני יודעת קצת יותר טוב ממך מה יש לי ומה אין לי...

היי, אני יכולה להבין את המצוקה הנפשית שלך. אבל את צריכה לזכור שכשיש כלב זה עוד מעמסה נפשית וכלכלית לבני הבית. ברור שכלב זה שמחה, אני מתה על כלבים, אבל אי אפשר להתכחש שהוא כמו ילד נוסף בבית ודורש טיפול והוצאות בהתאם, ובבוא העת כשהם מזדקנים ונפטרים או חס וחלילה חולים במשהו - אז זה גם שובר את הלב.
במצב שבו את לא מכניסה כסף לבית מי שיהיה אחראי לקנות לכלב את המוצרים והאוכל שלו, לקחת אותו לוטרינר לחיסונים ותרופות, יצטרך לנקות אחריו - זה ההורים שלך.
ולכן יש סיכוי גדול שהם בעצמם בלחצים שונים מדברים שיש בחיים שלהם ולהביא חיית מחמד רק יעמיס עליהם יותר.
תנסי למצוא דרכים אחרות כדי לעזור עם החרדות, תחביבים או לדבר עם מישהו

תכתבי לה מה שכתבת פה, תסבירי לה כמה זה חשוב לך וכמה זה עושה לך טוב.
הרבה הורים מפחדים שבהתחלה תהיה התלהבות ואז בסוף הם יצטרכו להוציא את הכלב ולטפל בו, אז תתחייבי שאת אחראית עליו כמה שאת יכולה כמובן.
אני בטוחה שהיא תבין, היא כנראה מנסה לשמור על הבית מפני דברים שיכולים לערער אותו, יש הרבה שחושבים שכלב מביא יותר צרות מטוב.
אני בגיל 11 עשיתי להורים שלי מצגת למה מגיע לי כלב יחחח עבד מצוין,
תנסי אולי לבקש קודם נסיון, יש הרבה כלבים שצריכים אפילו אומנה (תקופת זמן קצרה שישמרו על הכלב),
אז אולי תנסי אומנה ואם תתחברי לרעיון תקחי את הכלב לגמרי.
בכל מקרה בהצלחה, ותעדכני מה קורה בסוף(:

מסכימה לגמרי עם זאתי שמעלי^
אבל אף פעם לא גרוע לנסות, תבקשי ממנה להיות פתוחה לרעיונות שלך ולא לפסול ישר.
לדעתי כלב גם נותן יותר אחריות, אתה מרגיש שאתה אחראי על אוצר ושאתה מביא טוב לעולם, בעיקר אם הוא מאימוץ.