4 תשובות
לא קשור לדתיים
הוא ברח מהמשטרה והתהפך עם האוטו ומת
הוא ברח מהמשטרה והתהפך עם האוטו ומת
שואל השאלה:
אז למה מלא דתיים מפגינים
כל העיר שלי מלאה במפגינים
אז למה מלא דתיים מפגינים
כל העיר שלי מלאה במפגינים
שואל השאלה:
והוא ברח מהמשטרה אז למה הם מאשימים את המשטרה שהוא זה שעשה משהו לא בסדר והם עשו את העבודה שלהם?
והוא ברח מהמשטרה אז למה הם מאשימים את המשטרה שהוא זה שעשה משהו לא בסדר והם עשו את העבודה שלהם?
כתב יפה על העניין:
בעז נתנאל
אני זועק.
זועק באלם.
מאז אתמול בלילה.
התעוררתי מספר פעמים.
נזכרתי בחרדה ברצח.
ושוב חזרתי לישון.
לא, לא הרצח של אסתר הורגן הי"ד
גם הוא מזעזע ומחריד.
משום מה הרצח של אהוביה ז"ל נגע בי במקומות יותר פגיעים.
לא בגלל התמונה המתוקה, שובת הלב של חיוך נעים ותלתלים.
לא זה.
משהו באופן שבו הוא נרצח פירק בתוכי משהו.
משהו נדמה לך כמשהו מסויים, ולאט לאט נוספים פרטים, והתמונה משתנה לאיטה, עד שאתה מבין שקרה פה משהו מזעזע.
הדיווח הראשון - מרדף אחרי מיידי אבנים.
אני שומע ואומר לעצמי, יידוי אבנים זו עבירה, וברוך ה' שיש משטרה שמטפלת בעבריינות.
יש סדר בעולם, וטוב שיש משטרה שעושה את הסדר הזה.
כל מה שהגיע אחר כך, כבר לא הסתדר לי.
השלב הראשון - אחרי התאונה - השוטרים עסוקים בלאזוק אותם.
זו לא התמונה שהייתי מצייר לעצמי.
כלומר, יידוי אבנים זו עבריינות, וטוב שיש שוטרים שרודפים.
אבל, הלו? קרתה תאונה. התפקיד הראשון שלכם כרגע, זה להציל חיי אדם.
המשוואה השתנתה פתאום. אתם כבר לא רודפים אחרי עבריינים, הגעתם לזירת תאונה (לפני שהבנתי שהם הם שיצרו אותה). הרי לא מדובר פה בפצצה מתקתקת. מדובר על עבריינות נוער.
איזה להציל, ואיזה בטיח.
הם מזנקים על הנערים, ואוזקים אותם, ובולמים את הנסיונות הראשוניים של הפרמדיקים לטפל. מבקשים מהם (מהפרמדיקים) פרטים אישיים, כדי לוודא שהם לא שייכים ל"מתנחלים". מה? גם אני מתנחל. רגע, מה קורה פה?
ואחר כך, הנורא מכל, אהוביה שוכב מתחת לרכב (בחיים ומדמם, או שכבר לא. מי יודע?) במשך שעה ורבע.
שעה ורבע?! האוזניים מתפלצות!
עומדים מסביב שוטרים, שאמורים לדעת מה עושים בזירת תאונה.
והם לא עושים.
ואתה שואל את עצמך - למה?
ולאט לאט התשובה מגיעה.
הם לא מרגישים שהם נמצאים ליד נערים שחטאו (או לפחות נחשדים שחטאו) בעבריינות.
הם, כנראה , בתחושה שהם ליד מחבלים, וצריך לסגור את הזירה, ושהמחבל ידמם למוות, זבשו, כי הוא רוצה לפגוע במדינת ישראל, כי הוא מהרעים, כי מגיע לו.
ואז מגיע הקטע שאתה מבין שהם יצרו את התאונה, הם נגחו ברכב. הצילום של רכב המשטרה (מופיע ברשת, מי שמתעניין) מוכיח זאת.
כלומר, הם היו באטרף להוריד אותם מהכביש.
ואז אתה מבין שמשהו בתוכנה שיושבת בראש של ימ"ר ש"י - משהו משובש בתכלית.
ומאז אתמול בלילה אני זועק באלם.
לא כי אני אוהב לזרוק אבנים על ערבים, אני לא (למי שחשש)
וגם לא אחנך לכך את ילדיי ותלמידי.
אבל משהו מדמי נשפך אתמול ליד כוכב השחר.
ולא על ידי הרעים שרצחו את אסתר מורגן.
דווקא על ידי אחיי,
שמשהו השתבש להם בראש, לצערי.
ונזעק את הזעקה הזאת אל תוך הלילה החשוך, עד שתבקע רקיעים, ויתהפך העולם.
בעז נתנאל
אני זועק.
זועק באלם.
מאז אתמול בלילה.
התעוררתי מספר פעמים.
נזכרתי בחרדה ברצח.
ושוב חזרתי לישון.
לא, לא הרצח של אסתר הורגן הי"ד
גם הוא מזעזע ומחריד.
משום מה הרצח של אהוביה ז"ל נגע בי במקומות יותר פגיעים.
לא בגלל התמונה המתוקה, שובת הלב של חיוך נעים ותלתלים.
לא זה.
משהו באופן שבו הוא נרצח פירק בתוכי משהו.
משהו נדמה לך כמשהו מסויים, ולאט לאט נוספים פרטים, והתמונה משתנה לאיטה, עד שאתה מבין שקרה פה משהו מזעזע.
הדיווח הראשון - מרדף אחרי מיידי אבנים.
אני שומע ואומר לעצמי, יידוי אבנים זו עבירה, וברוך ה' שיש משטרה שמטפלת בעבריינות.
יש סדר בעולם, וטוב שיש משטרה שעושה את הסדר הזה.
כל מה שהגיע אחר כך, כבר לא הסתדר לי.
השלב הראשון - אחרי התאונה - השוטרים עסוקים בלאזוק אותם.
זו לא התמונה שהייתי מצייר לעצמי.
כלומר, יידוי אבנים זו עבריינות, וטוב שיש שוטרים שרודפים.
אבל, הלו? קרתה תאונה. התפקיד הראשון שלכם כרגע, זה להציל חיי אדם.
המשוואה השתנתה פתאום. אתם כבר לא רודפים אחרי עבריינים, הגעתם לזירת תאונה (לפני שהבנתי שהם הם שיצרו אותה). הרי לא מדובר פה בפצצה מתקתקת. מדובר על עבריינות נוער.
איזה להציל, ואיזה בטיח.
הם מזנקים על הנערים, ואוזקים אותם, ובולמים את הנסיונות הראשוניים של הפרמדיקים לטפל. מבקשים מהם (מהפרמדיקים) פרטים אישיים, כדי לוודא שהם לא שייכים ל"מתנחלים". מה? גם אני מתנחל. רגע, מה קורה פה?
ואחר כך, הנורא מכל, אהוביה שוכב מתחת לרכב (בחיים ומדמם, או שכבר לא. מי יודע?) במשך שעה ורבע.
שעה ורבע?! האוזניים מתפלצות!
עומדים מסביב שוטרים, שאמורים לדעת מה עושים בזירת תאונה.
והם לא עושים.
ואתה שואל את עצמך - למה?
ולאט לאט התשובה מגיעה.
הם לא מרגישים שהם נמצאים ליד נערים שחטאו (או לפחות נחשדים שחטאו) בעבריינות.
הם, כנראה , בתחושה שהם ליד מחבלים, וצריך לסגור את הזירה, ושהמחבל ידמם למוות, זבשו, כי הוא רוצה לפגוע במדינת ישראל, כי הוא מהרעים, כי מגיע לו.
ואז מגיע הקטע שאתה מבין שהם יצרו את התאונה, הם נגחו ברכב. הצילום של רכב המשטרה (מופיע ברשת, מי שמתעניין) מוכיח זאת.
כלומר, הם היו באטרף להוריד אותם מהכביש.
ואז אתה מבין שמשהו בתוכנה שיושבת בראש של ימ"ר ש"י - משהו משובש בתכלית.
ומאז אתמול בלילה אני זועק באלם.
לא כי אני אוהב לזרוק אבנים על ערבים, אני לא (למי שחשש)
וגם לא אחנך לכך את ילדיי ותלמידי.
אבל משהו מדמי נשפך אתמול ליד כוכב השחר.
ולא על ידי הרעים שרצחו את אסתר מורגן.
דווקא על ידי אחיי,
שמשהו השתבש להם בראש, לצערי.
ונזעק את הזעקה הזאת אל תוך הלילה החשוך, עד שתבקע רקיעים, ויתהפך העולם.