אני רואה הרבה אנשים שמשחקים אותה חכמולוגים ואומרים "ואהבת לרעך כמוך גם אם הוא לא כמוך" מה? הבנתם בכלל את המשפט?

מעולם לא אמרתי משפט זה

אבל יאס יש בזה משהו

את כל כך צודקת, כל מילה שאוסיף תהיה מיותרת:)

ואהבת לרעך כמוך: כמו שאתה אוהב את עצמך תאהב את חברך, גם אם הוא לא דומה לך, והתוספת כאילו אומרת: אל תתגאה בכך שהוא לא כמוך, תאהב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך.

אם תרצי עוד טיפה מתוך ים המקורות בנושא :)

מסכת יבמות: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, במערבא (=בארץ ישראל) אמרו : אף בלא תורה, בלא חומה. רבא בר עולא אמר : אף בלא שלום".

גמרא יבמות סב: "תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך". אדם לא יכול לאהוב את אשתו יותר מהגוף של עצמו, אבל יש דין "אשתו כגופו", הם צריכים להיות אחד ולא נגעלים אחד מהשני ותמיד מסתדרים יחד.
הרמב"ם כתב הפוך בי"ד החזקה (הלכות אישות): "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו". למה הפוך? הגמרא דיברה על זיכרון, שאדם יזכור את המשפט. אבל הרמב"ם דיבר יותר מעשי, הוא כותב שהדרך הטובה ביותר היא קודם שיכבד, והאהבה היא רק חלק שני! הכבוד לא משתנה אף פעם, אבל אהבה היא רגש, לא יציב. הכבוד מחוייב להיות קבוע מההתחלה.כבוד יוצר את האהבה כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות, רק אחרי שאדם יודע איך לכבד את אשתו, הוא יכול גם לאהוב אותה כראוי.

"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (פרשת בראשית). אחד הדברים החשובים ביותר זה ההורים, ועדיין אדם יעזוב את הבית בשביל לדבוק באשתו.

"וארסתיך לי לעולם" למה לא "תינשאי לי לעולם"? כי באירוסין זו עדיין אהבה פורחת ורמזים והסמקה. אחרי החתונה זה לפעמים נהרס, ומברכים שהאירוסין ישארו לתמיד.

הרבי מליובביץ' כתב באחת האגרות שלו: "אני חייב להסתייג מהצגתך את עצמך "עקרת בית רגילה". להיות עקרת בית, ובמיוחד עקרת בית יהודייה, זה כלל אינו דבר 'רגיל'. לעקרת הבית היהודייה ניתנה אחריות עצומה כעקרת הבית, עיקרו של הבית, מפני שזו בעיקר האחריות והזכות שלה ליצור את האווירה הנכונה בבית ולהאיר אותו ברור ובחמימות של חיים יהודיים. ומכיוון שניתנה לה אחריות כזאת, ברור שהקדוש ברוך הוא חנן אותה גם בתכונות ובכוחות הנחוצים כדי לבצע זאת במידה המלאה ביותר." (תשובות לשאלות החיים, עמ' 229).