אני מגזימה מידי או שהכל יהיה בסדר?

בכללי זה ממש ארוך אבל אני אקצר את זה.
אין לי הרבה חברים, אבל זה בסדר בשבילי כי אני אוהבת את החברים שלי. אנחנו פשוט חבורה שכזו..
אנחנו גרים רחוק ובגלל הקורונה אנחנו לא מתראים הרבה, אז פעם בשבועיים שלוש אנחנו נפגשים ליומיים וישנים אצל מישהו. אנחנו שני בנים ושלוש בנות. בכל מקרה, בפעם האחרונה שנפגשנו הצטרפו אלינו שתי בנות, אני לא שונאת אותן (טכנית אני לא באמת שונאת אף אחד) אבל הן לא האהובות עלי בעולם. הן הרסו לי את כל היום.
אבל, השאר מאוד אוהבים אותן. לי לא טוב איתן. הם ממש אוהבים אותן אפילו יותר משהם אוהבים אותי. רוב היומיים האלה הם היו איתן, וניסיתי להיות איתם אבל בסופו של יום הפכתי לצלע של הקבוצה ולא היה לי טוב בכלל. רק אחרי שהן הלכו הם באמת שמו לב אלי.
עכשיו אנחנו עוד מעט נפגשים שוב והם רוצים גם לצרף אותן. מצד אחד אני רוצה להיות בן אדם טוב ואני רוצה להיות נחמדה והם אוהבים אותן אבל לא טוב לי איתן. ואם אני לא אלך אז אני עוד יותר אהיה בחוץ.
וחוץ מזה, הפעם אנחנו נפגשים אצל אחד הבנים, שאותו ואת המשפחה שלו אני ממש אוהבת. יש לו שתי אחיות קטנות ועוד אח קטן (יש לי אח גדול אבל אנחנו לא בקשר בכלל) אז אני ממש שמחה כשאני איתם. הם ממש מתייחסים אלי ואוהבים אותי גם. ואני יודעת שברגע ששתי הבנות האחרון יצטרפו אלינו, גם הם יעדיפו אותן על פני.
ומה שהכי גרןע - אני לא יודעת איך לומר לחברים שלי את זה.
מה לעשות?