קשה לי להתמודד עם הדיכאון

היי אנונימית, נשמע שאת מתמודדת עם תקופה לא קלה. אחרי שהכדורים לא עזרו, בטח מאד מאכזב שגם האפשרות של טיפול פסיכולוגי שציפית לו הפכה לפחות זמינה. אני שומעת בדברים שלך את התסכול והייאוש, את הרצון המובן שלך לפרוק.
קוראים לי נופר, אני מתנדבת בעמותת עלם, ואני מזמינה אותך לכתוב לי (אפשר גם באנונימיות) ולספר לי יותר על מה שאת חווה כרגע- אשמח להוות לך אוזן קשבת. אפשר לכתוב לי פה בהודעות אישיות, במייל שלנו [email protected], באינסטגרם nayedet.digital, או בטיק טוק בפרופיל שלנו nayedet.digital.
מחכה לך,
נופר מעלם דיגיטל

נסי לעשות משהו שיעודד אותך, לא לתת לתקופה הזו להוריד אותך למטה, לנסות כמה שאת יכולה לאט לאט

תיזכרי זאת לא לבד ויש עוד אנשים עם דיכאון בעולם וכל אחד נילחם בקשיים שלו עם הדיכאון אותי אישית זה מעודד לחשוב שיש עוד אנשים שקשה להם והם הצליחו בסוף עם הכל ושאני לא לבד בזה אולי לך זה גם יעזור אולי לא אבל גם אני בדיכאון ואני מבינה אותך

אנונימית יקרה,
קראתי שאת מרגישה עצובה ומיואשת מהעיכוב בטיפול שלך, וגם מכך שציפית להשפעה יותר משמעותית מהכדורים שלך.. נשמע מדברייך שבסך הכל רצית מעט עידוד והקלה, קצת אוזן קשבת וכתף של תמיכה.. וכשגם מול בן הזוג שלך ציפית ליותר הכלה, זה יכול להיות כל כך מכביד בשבילך.. עד שאולי זה יכול להרגיש לך כמו מבוי סתום של כאב שאת מתקשה לפרוץ..

קראתי גם כמה שחשוב לך לעמוד בציפיות של המנהל וההורים שלך, ואני חושב שאת לא צריכה לעבור את כל זה לבד.. ואולי אם תוכלי להמשיך לשתף כאן או לפרוק את הכאב שלך עם אדם קרוב, או שתוכלי להגיע לבסוף לטיפול שאת מנסה להתחיל, זה יכול לגרום לך להרגיש מעט פחות עצובה.. לפעמים עצם השיתוף יכול להקל במעט על הכאב שבלב..

אני רוצה להזמין אותך גם אלינו לצ'אט של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) בה אני מתנדב, שם תוכלי להתכתב עם אחד מהמתנדבים שלנו, לפרוק ולהתייעץ באופן אישי ואנונימי לחלוטין (הקישור מצורף למטה).

שלך,
מתנדב סה"ר