אחת התקופות הקשות שלי (בבקשה תיכנסו אני צריכה אותכם יותר מתמיד)

אני בודדה.
לא נשאר לי חבר/ה אחד/ת.
מרגישה דחויה מהאנשים שהכי סמכתי עליהם החברה שהחשבתי לאחותי מנדה אותי מחבורה של בנות ובנים במיוחד בנות ודואגת לעלות לקלוז באינסטגרם שלה כול יום דברים איתם כשאני לבד בבית צופה בזה במלוא הבכי.
הכי כואב שכבר אמרתי לה מה עובר עליי היא צחקקה לי בפרצוף והמשיכה אותו דבר.
בבית ספר האנשים האלה לא נמצאים הם בעיר שלנו.. ואז שיש בית ספר היא נדבקת אלי ולא נותנת לי להיות עם אחרים אבל אחרי בית ספר מי מכיר אותי בכלל.
ובקיץ שבנים התחילו איתי היא קרקרה סביבי כמו לא יודעת מה מסתבר שהכול היה ניצול..
כיף לדעת!