למה אני מקנאה בהם? אם אני לא באמת רוצה אותו כמו שהוא רוצה אותי?

לפני 3 שנים הכרתי מישהו נקרא לו א' ובהתחלה ממש רציתי אותו ואז אחרי שבוע הוא ממש היה דביק אז כבר לא רציתי והעפתי ואחרי כמה זמן הוא שוב ניסה לדבר ואמר שנהיה רק ידידים והייתה לו חברה וזה עיצבן אותי ובסוף הוא נפרד ממנה בשבילי אבל עדיין לא רציתי להיות איתו (זה קורה לי בכול מערכת יחסים,משהו בי שרוט בקטע הזה) והייתה תקופה שלקחתי ציפרלקס והייתי איתו איזה 4 חודשים רק שאף אחד לא ידע..ואז נפרדתי ממנו והתאהבתי בשנייה במישהו אחר..שסתם שיחק בי..ולפני כמה זמן א' חזר מחו"ל אחרי שנה שלא ראיתי אותו וחשבתי שהפעם נהיה ביחד רק ששוב זה שרציתי שיחק איתי ושחכתי ממנו..
אבל היום יש ל-א' חברה והוא לא שם עליי כמעט וממש קיבלתי התקף עצבים מזה שהוא מתרחק ממני ואני לא מבינה למה רציתי ממש להרביץ לו מרוב קנאה על זה שהוא רוצה מישהי אחרת, זה אפילו לא הגיוני כי אני זאת שתמיד מרחיקה אותו ממני ולא רוצה קשר ופתאום אני ממש מקנאה בה ורוצה שיהיה רק שלי וזה לא מתאים לי אני לא רכושנית..איך זה הגיוני? אם אני מרגישה שאין לי רגשות אליו ואני לא רוצה אותו כחבר, הלב שלי לא פועם מהר לידו,אני מרגישה איתו רק משיכה וחברות טובה אז למה אני מקנאה ברמה של לרצות להרביץ לו כאילו הוא בוגד בי? ומה כדאי לעשות? כדאי שוב לנסות להיות איתו? או פשוט להמשיך הלאה, לקנא מהצד ולראות אותו הופך למאושר עם מישהי שבאמת תאהב אותו ולא תעשה לו חרא כמוני..?