למה אנורקסיות בוחרות להיות כאלה?

הן לא בוחרות הן פשוט מנסות להרזות ואז לא מצליחות להפסיק לא לאכול

הן לא בוחרות זה בעיה נפשית.

הפרעת אכילה זאת לא בחירה

זאת ממש לא בחירה

שואל השאלה:
אני רק שואלת לא בקטע רע

שואל השאלה:
כי אני לא יןדעת

הן לא בוחרות

הייתי רוצה שהחיים שלי יהיו כאלו מדהימים בשביל לשאול את זה
סתם
זה יכול לנבוע מהמון דברים (ועדיין, לא בחירה).
זה גם לא קשור בהכרח למראה החיצוני. כלומר, זה יכול להתחיל ככה, אבל אני מכירה מישהי שהרגישה שזה הדבר היחיד שהיא הצליחה לשלוט עליו באותה התקופה בחיים שלה, וזה פשוט "הרגיע" אותה לדעת שיש לה שליטה על משהו.
ואני ממש מצליחה להבין את זה כי גם אני הרגשתי ככה (פשוט לא בצורה קיצונית, לא הדרדרתי למצב הזה).
(יש עוד המון סיבות חוץ מתחושת השליטה)

אנורקסיה זו מחלה.
זה להסתכל במראה על אישה רזה, ממוצעת, אישה *לא* שמנה.
ולראות, לדמיין. אישה מאוד מאוד מאוד שמנה.
זה לא מבחירה, זו מחלה

הי יקרה❤ כמובן שכמו שכתבו בשלב מסוים זה כבר לא בחירה וכו'.. אומנם זה תמיד בחירה אבל כמישהי בתוך זה כל הסיכויים להפסיק נגדה. אבל בהתחלה, בהתחלה זאת בחירה. הרוב לא מתחילות עם זה בכוונה להרעיב את עצמן. מה הכוונה, פתאום יש להן כמה ימים שהן אכלו פחות כי הן היו חולות/ דיכאון/ ניסו להרזות וכו'.. והן רואות שהן הרזו הרבה בזמן קצר. וזה משמח אותן, אז הן מוותרות לעצמן לאט לאט על עוד ארוחה ועוד אחרוחה.. כלומר מתחיל להיות להן רגשות אשם על האוכל שהן אוכלות והן מרגישות כאילו ברגע שהן אוכלות משהו, אוטומטית הן עלו כמה קילוגרמים. וכל פעם הו מורידות עוד מהאוכל ועוד.. עד שרובן לא אוכלות ארוחת בוקר, לא אוכל ארוחת ערב, ומנשנשות משהו דל קלוריות בצהריים. יש הרבה רמות וסוגים שונים, אבל זה בקיצוני זה בדרך כלל לאכול חבילת פריכיות ותפוח אחד ביום. לחלקן גם יש אובססיה לספורט, ברמה של לרוץ שעתיים כדי להרזות עוד וכו'..

אנורקסיה זו מחלה נפשית ובתור מישהי שיש לה הפרעה נפשית, זו לא בחירה