הביטחון שלי ברצפה

אני חושב שאני יכול לעזור לך, שלחי לי הודעה

יכול לעזור לכן*

כול מי שמרגישה ככה מוזמנת לרשום לי אני באותו מצב אשמח לעודד אותכן:)

אין לכן מה להרגיש ככה, אתן שוות המון ואני בטוחה שאתן יודעות את זה. לכו לאנשים בכיתה ותנסו להתחבר אליהם, גם אם הם לא ירצו אני מאמינה שאתן מספיק חזקות כדי להתמודד ❤!

היי יקירתי,
נשמע שאת עוברת תקופה קשה.
כמו כך - זו רק תקופה.
אני יודעת שזה מרגיש כאילו נפלו עלייך השמיים ואת אבודה.
תני לי לחדש לך - זה לא נכון, גם אם את בטוחה שלא אוהבים אותך ושהכל מתרסק לך בין הידיים, כן קיים אדם שאת הכל בשבילו, הוא חושב עלייך בלי הפסקה ודואג לך, חולם עלייך ומחכה ליחס ממך.
זה יכול להיות משפחה, ילד מהכיתה, בחור שהכרת לא מזמן וכו'.

מה שכן, את לא לבד.
את נמצאת בפורום אנונימי בו את יכולה לפרוק ולספר בלי חשש.
אני כאן בשבילך, לכל דבר.
אעשה בשבילך מעל ומעבר מהסיבה הפשוטה שאני הייתי במקום שלך ואני אשמח להיות זו שתעזור להרים אותך בחזרה למסלול.

בנוסף, יש עמותות שניתן לפרוק אליהן באנונימיות מוחלטת, הם כאן בשביל לעזור.
יש להם משתמשים בסטיפס וקיימת אפשרות באתרים שלהם.
- עמותת ער"ן
- עמותת סה"ר
אשים קישור לאחד מהמשתמשים בסטיפס במידה ותרצי לדבר איתם.

בכל מקרה, חברות זה זמני, משהו שחולף.
רוב החברות שהיו לך וכנראה יהיו לך - עוד 10 שנים מהיום לא תהיי בקשר איתן.
זו רק תחילת שנה מבחינת הזמן שהיינו באמת בבית ספר עצמו, הקורונה לא עוזרת להכיר אנשים חדשים, הזום תוקע את כולנו.
חכי קצת שהיא תירגע ושם באמת הכל יהפוך להיות יותר טוב.
לגבי המחנך, ממליצה לנסות לשפר את זה - הוא כנראה יהיה איתך ב3 שנים הקרובות, אם לא - תעברי כיתה במקסימום.

אני בטוחה שאת מהממת, מגיע לך לחייך - על פי הכתיבה שלך בלבד אני מסוגלת לראות שאת אדם מדהים שרק מחפש מקום להרגיש שייך.
אני יודעת שיהיה טוב.
הזמן הוא הפיתרון הכי טוב והכי בריא לכל.
אני רוצה שתרימי את הראש ותחייכי, תגרמי לחיוך שלך לזהור - זה מגיע לך.

רוצה לכתוב לי? גם אני מרגישה כמוך