גם ככה אף אחד לא יראה את אז ויענה לא אכפת לי כבר

יואו אני ממש מצטערת לשמוע
היה לי משהו בסיגנון רק שזה היה עם אנורקסיה ולא ידעתי איך לצאת מי זה אבל לאט לאט זה עבר לי תשמעי לי זה רק עניין של זמן ותעשי דברים שאת אוהבת כאילו אם את אוהבת לשימוע שירים אז שמעי אם את אוהבת לקנות בגדים אז תלכי ליקנות תעשי דברים שאת אוהבת דברים שמשמחים אותך ואני מקווה בשבילך שהכל יעבור מהר

אולי כדאי שתפסיקי לבכות ותחזרי לדבר עם הפסיכולוג ההוא?
או שאולי תדברי גם עם ההורים שלך במקום להסתיר את זה
את הרי רוצה שזה יעבור לא?

שואל השאלה:
היה לי כבר שנתיים וחצי דיכאון ואז הלכתי לפסיכולוג כי הבית ספר גילו על משהו שכתבתי פה והיו בטוחים שאני פוגעת בעצמי ונפלתי לזה עכשיו עוד פעם ואף אחד לא יודע או אפילו שם לב

שואל השאלה:
אני גם ככה אחזור לזה כל פעם מחדש אז מה זה יעזור לי? ככה זה כל פעם
ודווקא הפעם הייתי בטוחה שיצאתי מזה לתמיד
וזה לא כזה פשוט לשתף ולספר אין סיכוי שאני עושה את זה הם לא מאמינים

טוב תשמעי את פורקת פה זה סימן שרע לך
עובדה שיש אנשים שמצליחים לצאת מזה
אז אולי במקום לבכות פה תבכי בבית ספר או להורים שלך ולאנשים שיכולים לעזור לך
חוץ מזה למה שלא יאמינו לך? איזה אינטרס יש לך לשקר?

שואל השאלה:
ברור שרע לי
הבעייה שאני כבר שלוש שנים כמעט יוצאת מזה ונופלת חזרה ןלפני חודש באמת הרגשתי שסיימתי עם זה ועכשיו הכל חוזר על עצמו
אני לא מסוגלת לפנות בנושאים כאלה הם לא מכירים אותי ככה אני פשוט מסתירה את זה כבר כמה שנים

את חושבת שתצליחי לפתור את זה לבד?
לא, נכון?
אז תמצאי אומץ ותפני למישהו
בתור התחלה להורים שלך נראה לי שהם מכירים אותך מספיק טוב

אולי את צריכה לא להסתיר את זה ולהוציא את זה? כנראה שהם לא ידעו מה באמת קורה לך ולפי מה שאמרת על פסיכולוג הוא הניח את זה ככה כי הסתרת וזה, דווקא שמסתירים דברים מאנשים, הם לא תמיד יודעים מה עובר עליך ומה את מרגישה, לכן קורה שהם חושבים שהכול אצלך בסדר ולמרות שלא תמיד הכול טוב. אולי הגיע הזמן לא להסתיר את כל מה שפוגע בך ולהוציא את זה, אולי תנסי גם ללכת לאותו פסיכולוג ולהתחיל להוציא הכול וגם לספר להורים שלך על הכול. אם את רוצה, וזו לא אשמתך שלא הצלחת להתגבר על זה , לוקח זמן לצאת מזה. אני אגיד לך את זה בכנות, במצבך הנוכחי כדאי לפחות לעשות מה שקשה , עד כמה שזה קשה לך, אבל את סובלת ומסתירה דברים מהם, לכן הם לא חושבים שמה שאת עוברת הוא רציני או דברים כאלה, שמסתירים את זה אז חושבים שזה יעזור אולי אבל הבעיה שאיש לא יודע מה את עוברת ולכן איש לא יוכל לעזור לך אם הוא ימשיך לחשוב שהכול בסדר אתך אם לא, תראי את זה ככה, הפסיכולוג אולי הניח את זה כי הסתרת את זה ממנו, ההורים שלך לא ידעו כלום על מה שאת עוברת ודיכאון וכל זה, הם לא ידעו על זה ולכן הם חשבו שזו טעות וכל זה, הם לא יכולים לדעת ואת לא סיפרת להם כלום, אולי צריך לשחרר את זה ולפרוק , אם את רוצה, סליחה אם זה נשמע פוגע פשוט זו הבעיה ב להסתיר דברים כאלה

שואל השאלה:
אבל כבר יצאתי מזה לבד פשוט נפלתי לזה שוב
הם לא מכירים אותי ככה הם חושבים שאני היחידה הכי שמחה בעולם הם בחיים לא ראו אותי ככה

אז תגידי להם את האמת? מה אכפת לך?

שואל השאלה:
כי קשה לי

ברור שקשה לך ורע לך , את היחידה שאת יודעת מה קורה לך וכרגע גם אנו, אבל הם לא וגם לא הפסיכולוג שלך לא, הם חושבים שאת שמחה וכל זה, הסתרת מהם את זה והם לא ידעו על סבל שלך וייאוש שאת חווה, הם לא יכולים לקרוא מחשבות ולדעת את זה אם לא תספרי להם, ופה הבעיה, כל עוד תסתירי את זה מהם, את תמשיכי לסבול והם לא ידעו את זה, ייתכן שזה יחמיר מדי וזה יגיע למצב חמור ממש שתהיי צריכה חס ושלום לפגוע בעצמך וגם בזה הם לא ידעו כלום, את צריכה להוציא את המסכה של הכול טוב ולהראות להם את עצמך , את האני הפנימי שלך, הם יכולים לעזור לך.

אוי נו אז קשה לך אז לא תעשי כלום?
אולי את בכלל מעדיפה להישאר במצב הקיים?

שואל השאלה:
הוא לא הפסיכולוג שלי נפגשתי איתו פעם אחת כדי שייתן להורים שלי ולבית ספר הערכה עלי והייתי הכי אמיתית אז יכול להיות שבאמת אין כלום אם ההורים שלי יצאו ממנו ואמרו שאני בסדר?

אני לא יודעת. תלכי לשם פעם נוספת עם ההורים שלך אחרי שתספרי להם את הכול, תראי להם גם מה שכתבת פה, אם זה לא היה רציני לא היית כותבת את זה ופורקת את זה, עצם שאמרת את זה, כבר אומר שאת כן בדיכאון וכן סובלת מזה . אז ברור שמשהו לא בסדר. אם הכול היה באמת טוב, לא היית פורקת, אולי את צריכה להחליף מטפל או משהו כזה. תלוי בך, אבל אל תסתירי כלום מהם . נסי לאזור אומץ\ וכן אני יודעת שזה לא פשוט במצב של דיכאון ולבוא לומר אני בדיכאון וכל זה להורים, ויש לך מלא חששות ופחדים ואת צודקת, זה מפחיד, זה תמיד מפחיד, אבל אולי הם יעזרו לך. אנו רק יכולים לייעץ לך פה לא יותר מזה, היחידים שיכולים לעזור לך הם ההורים שלך וגם המטפל שלך וגם את בעצם . אבל אם לא תרצי לעזור לעצמך ולעשות משהו, תישארי במצב הזה לנצח ושום דבר לא יזוז, הם לא ידעו כלום ואת תמשיכי לסבול מדיכאון בלי לקבל עזרה וטיפול נכון, תחליטי את . החיים שלך בידיים שלך ואת זו שמחליטה עכשיו מה עושים. אני יודעת שאת מפחדת וחוששת ממה שיקרה, זה בסדר , אבל אל תתני לזה לנצח אותך, איכשהו ייתכן שתחלימי מזה קצת, לא ברמה של מיד , אלא לאט לאט. עם סביבה תומכת , חברים , ודברים שיעזרו לך

תדברי עם הצוות של בית ספר היועצת ומי שאת סומכת עליו משם תגידי להם את הסיפור עם התוצאות... כמו שהם הביאו אותך לפסיכולוג הם ילחמו עלייך

מה עם להתכתב בצ'אט של ער"ן? יש באתר שלהם תמיכה ואפשר גם בטלפון. הם נותנים תמיכה ראשונית
ככה תוכלי להתחיל לפחות לשתף, בלי שאף אחד ידע מי את, בצורה אנונימית

מבינה מבינה מבינה אמאא יואו מבינה אותך כל כך קחי-❤

מזדהה

שואל השאלה:
הבית ספר שלח אותי רק בגלל משהו שכתבתי פה ודייוחו עליו והגיעו לי גם שוטרים הביתה והם דיברו עם הבית ספר ואז שלחו אותי לפסיכולוג
אני לא סומכת על אף אחד אני מפחדת לדבר עם אנשים כי אני יודעת שהם בסוף יעזבו אז מה זה משנה
ככה זה מאז ומתמיד

ואם לא בסוף יעזבו אותך. אל תותרי,אולי את צריכה לנסות לסמוך בשביל להציל את עצמך. אל תפחדי, את דיברת אתן למרות שאת לא סומכת על אף אחד, זה אומר שאת כן סומכת על אנשים, האנשים הנכונים. את לא לבד

שואל השאלה:
אני דיברתי איתם כי הכריחו אותי
אם לא הייתי מדברת איתם היו הורסים לי הכל ואת העתיד גם
היו מאשימים אותי בפגיעה עצמית ושולחים אותי לאיזה מוסד
דיברתי איתם לא בגלל שאני סומכת עליהם
ובאצת שניסיתי ככ הרבה פעמים לסמוך וכל פעם אבל כל פעם שברו לי את האמון
אחרי ככ הרבה פעמים אני באמת אמורה להיות מסוגלת לסמוך על מישהו?

אם את רוצה לדבר אני פה ❤❤

למה זה שטויות ? היא סיפרה לנו על זה ונראה שהיא סומכת עלינו,היא צריכה לסמוך על אנשים נכונים שיעזרו לה, היא לא יכולה להתמודד עם זה לבדה. אז דעתך לא נכונה. אתה חשוב שהיא תהיה לבדה עם כל השיט של דיכאון בלי עזרה מאנשים ולא תספר להם כלום ? שהיא תשמור דברים כאלה בלב שלה עד שזה יתפוצץ בפנים? הייתה פה שאלה של מישהי שפרקה שהיא לא יותר עם כל הדיכאון וזה והיא לא הרגישה טוב, כי היא לא סיפרה לפסיכולוג שלה כלום וגם לא עזרה לעצמה וכל המצב הנפשי שלה החמיר בגלל שמירת סודות וחוסר אמון בבני אדם . היא כן צריכה לסמוך על אנשים וזה לא סתם שטויות, זה סתם שטויות שאתה לא סומך על אנשים שיעזרו לך במצב הזה . היא לא יכולה להתמודד עם זה לבדה, היא צריכה עזרה ולעזור לעצמה בזה, זה דיכאון קליני , זה מלא דברים בתוכה שיכולים להרוס אותה בלי טיפול נכון.

מדוע לא ? ולמה לא לסמוך עלי ? זה לא שאני אדווח למשטרה או אפגע במישהו חס ושלום. למה לא לסמוך עלי ? אני לא אדם רע , טוב אני עושה טעויות בדברים כאלה, אבל יש לי כוונה טובה לעזור וגם לכל אחד, אם היא תספר למישהו שכן יכול לעזור לה , היא תרגיש טוב יותר . הרוב פה מספרים דברים אישיים וסומכים על אחרים גם אם הם לא סומכים על אף אחד אחר. ושמע, עד כה זה לא שאני אדווח למשטרה או אפגע במישהו.

שואל השאלה:
אני פרקתי פה כי אני לא מסוגלת לפרוק לקרובים אליי
אני יכולה לדבר רק אם אנשים שאני לא מכירה או שאין להם צד שופט בסיפור או שאני יודעת שהם לא יראו אותי אחרי זה עוד פעם
בגלל זה קשה לי וכנראה שגם אני לא אפרוק זאת בפני המשפחה שלי כי אין לי עוד מישהו
הם מודעים לכך והם רוצים לקחת אותי לפסיכולוגית
הבעיה היא שאני אהיה איתה הרבה זמן ובגלל זה יהיה לי קשה לפרוק גם לה
בנוגע ללדבר עם היועצת והמחנכת- דיברתי וזה מה שקרה: הן מסתכלות עליי כל הזמן במבט בוחן ולא עוזבות ואני לא יכולה שמסתכלים עליי זה מכניס אותי לחרדות שאני עוד פעם לא בסדר
בנוסף הן כנראה הלכו וסיפרו לכל שאר המורים שלי כי עכשיו כולם מסתכלים עליי ממש מוזר ובמבט של רחמים עליי
אז אם אתם עדיין לא הבנתם למה אני לא יכולה לשתף ולסמוך זה בגלל זה
ואגב דיברתי עם ההורים שלי וצדקתי - הפסיכולוג באמת אמר שהמצב שלי לא טוב אבל הם אומרים שהוא טועה כי הם מכירים אותי הכי טוב בעולם ויודעים הכל עליי
באמת כואב לי להגיד את זה אבל הם לא
אף אחד לא מכיר אותי
אפילו לא אני
אני כבר לא יודעת מי אני הרבה מאוד זמן אז איך הם?
רק עכשיו אני מבינה כמה הסתרתי את זה שהם אפילו לא חשדו הם לא מאמינים פשוט למה שהוא מספר להם, ואני מבינה אותם. אם הייתי רואה את עצמי מהצד גם אני לא הייתי חושדת בכלום

אולי קשה להם להאמין לזה כי הם לא ידעו בגלל שהסתרת, אבל אולי תנסי להראות להם שמצב שלך כן חמור,פסיכולוגית יכולה לעזור לך להתרפא מזה יחסית. אולי לא יהיה לך קשה לפרוק לה, תלוי מי תטפל בך , זה בסדר, אולי היא תהיה אדם טוב ולא תגרום לך להרגיש רע . אז את צריכה להביא להם הוכחות, דרך איש מקצוע, או מאמרים או פוסטים על זה, ספרי להם על מה שאת עוברת בחיים שלך. על הרגשות שלך, פחדים, תגידי להם שהם לא יודעים כלום כי את הסתרת וכל מה שאת מרגישה זה דיכאון. פשוט תראי להם את מה שאמרת פה לנו . כולל דברים על דיכאון .אל תוותרי

שואל השאלה:
אני לא יכולה להראות להם את זה אני פשוט לא יכולה אף אחד לא מכיר אותי ככה ואני שונאת את המבטים של הרחמים
כשהייתי אצל הפסיכולוג דיברתי איתו כמעט על הכל (באותה תקופה גם הייתי בסדר אז לא היה לי ככ מה להגיד יותר דיברנו על העבר) והוא כמובן אמר הכל להורים שלי והם בטוחים שציטטתי הכל מהאינטרנט כי קראתי על זה ולא כי זה מה שאני מרגישה והסברתי להם שכל מה שאמרתי לו זה אמת ולא המצאתי או ציטטתי שום דבר משום מקום (אני לא יודעת על זה כלום כי לא ראיתי אף אחד במצב הזה) ואני עדיין מרגישה למרות כל זה שהם לא מאמינים לי הם בטוחים שאני בסדר
אני פשוט ככ שונה לידם אז אני מבינה למה הם חושבים שאני בסדר
אני לא מסוגלת למשהו אחר כשאני לידם
לא יכולה להראות להם שאני חלשה ושקשה לי בדברים האלה

לדעתי את צריכה למצוא דרך לפרוק להם. יש פה אנשים בזה או שהיו בזה. גם יש מחקרים על זה. אל תוותרי על עצמך,את חייבת לנסות.זה תלוי בך. וגם אסור לנו להמשיך להסתיר את זה. אולי שיראו אותך בוכה או משהו כזה. לא יודעת. הם צריכים הוכחה שאת צריכה עזרה.

שואל השאלה:
אני מפחדת מדי
הם אומרים שהם פה בשבילי אבל תמיד בסוף איכשהו מה שהם אומרים לי פוגע בי והם אפילו לא יודעים כמה
הם הבינו שאני לא אפרוק להם והם ממש רוצים אבל אני פשוט לא מסוגלת

אולי את צריכה למצוא דרך להתגבר על הפחד, אולי גם למצוא דרך לפרוק שתוכלי להוציא את זה, לא חובה לדבר , אולי אפשר גם דרך מכתב או משהו כזה. או הודעה. אם זה קשה לך לדבר על מה שאת עוברת

שואל השאלה:
אם אני אתן להם מכתב ואפרוק על מה שכתוב בו כולל הכל וכל מה שאני מרגישה הם יחשבו שזה מכתב התאבדות
(אל תדווחו זה לא אובדני)

שואל השאלה:
אין לי כאלה דברים כלום כבר לא מעניין אותי
אני רק לומדת ושומעת שירים כדי לא לחשוב

אולי תכתבי את זה בצורה שלא יחשבו שזה אובדני , נסי לעשות כושר, מדיטציה, לראות סדרות מצחיקות, להתעסק במשהו, להיות עם חברים אם יש לך, ולעזור לעצמך

טוב ניסית, אנו פה בשביל לייעץ לה ולא יותר מזה, כל השאר הוא תלוי בה, אם היא רוצה עזרה ותסכים, לפחות נוכל לעבוד על זה ביחד, אם לא, אין מה לעשות