איך הפסקתם להיות ביישנים?

פשוט תזכיר לעצמך כל הזמן שאתה נותן לביישנות לעצור אותך. חיים רק פעם אחת ואתה מונע ממך לעשות דברים שאתה אוהב/ רוצה לעשות רק בגלל הביישנות.

האמת, אין לי מושג, אני מניחה שפשוט זה בא לאט לאט ככל שהתבגרתי, וגם היום אני לא 100% ביטחון.
פשוט חושבים על זה שחיים פעם אחת ולאף אחד לא באמת יהיה אכפת אם אנחנו נדבר מול הכיתה, כי הם לא יזכרו את זה יום אחרי.

אני לא בטוחה, אבל כשאני יודעת שאני צודקת ואני צריכה להעמיד מישהו במקום, אני פשוט לא יכולה לא לעשות את הדבר הנכון

אמרתי לעצמי שז פוגע בי,ושתכלס אם אני אהיה זה שיזום וזה אנשים יעריכו את זה יותר,ובכללי לא לפחד מאנשים לשים ז*ן מה שנקרא

אני תמיד הייתי אחת כזאת חברותית אז לא הייתה לי בעיה אבל בעקרון, תמצאי מישהי שאת אוהבת ומתחברת אלייה (זה יכול להיות גם ילד אבל תזהרי!) ולאט לאט היא תכיר לך את חברות שלה ותתחילו לצאת ביחד ועם הזמן יבנה לך ביטחון ופחות תיהי ביישנית

לא הפסקתי, זה הדבר הכי גרוע אצלי.
אני לא מצליחה להוציא משפט תקין מול הרבה שנים מבלי לצחקק/שכל הפרצוף שלי יהיה אדום.
ואני מסמיקה בשניות בודדות, תודה לתגובות פה שעזרו