6 תשובות
גם אני למדתי אותו
מה את צריכה לעשות?
משימת כתיבה לשבור את החזיר
המשך הסיפור:
'' יהיה לך טוב כאן. חיכיתי לתשובה אבל פסחזון לא אמר כלום, וכשנגעתי לו באף בתור שלום רק תקע בי מבט עצוב. הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם.''
חזרתי הביתה לבד, בחושך היה מפחיד אבל עברתי את זה, כל הדרך חשבתי על פסחזון יושב שם לבד בשדה מחייך אליי כמו תמיד רק הפעם חיוך עצוב, שלא רוצה להיפרד.
הגעתי הביתה וראיתי את אבא בחלוק השינה שלו עומד בכניסה לבית מביט בי במבט כועס וצרח עליי קרא לי במילים לא יפות קרא לי דביל ובזבזן ואמר שאגדל להיות פושטק שגונב מקיוסקים.
אמא התעוררה מהצרחות והגיעה אליי ואל אבא, שמתי לב שהיא באה מכיוון הסלון ולא מחדר השינה המשותף שלה ושל אבא, שאלתי אותה למה היא ישנה בסלון אמא לא ענתה רק בעטה שוב ושוב ברגלו של אבא עם בכי בעיניה.
ואז היא שמה לב שזה לא מזיז לאבא אלא רק מעצבן אותו ואז שמתי לב שיש מזוודות ארוזות בפתח הבית מאחורי הארונית חשבתי שנוסעים לחופשה אבל אבא היה עצבני מידי.
פתאום אמא תפסה בידי ומשכה אותי לעבר הדלת זה היה מבהיל אבל גם אני רציתי לברוח מאבא התחלנו לרוץ ורצנו עד שהגענו לתחנת האוטובוס השכונתית ואבא התחיל לרוץ אחרינו למזלנו האוטובוס היה כבר בתחנה ואבא לא הספיק לעלות עליו.
הנהג התחיל לנסוע ביקשתי מאמא הסבר ומיד היא לחשה לי באוזן ''קוד 5'' זה הזכיר לי את הימים שאמא הייתה מתגנבת איתי לממד והיינו עושים ביחד ערבים משותפים שבהם קבענו לנו קודים וסיסמאות למקרי חירום.
הקודים היו מסודרים מהנורא ביותר ''קוד 1'' אבא מתקרב למסתור עד לקוד הכי פחות נורא ''קוד 10'' נשרף המרשמלו, קוד 5 היה הקוד שתמיד חלמתי שיקרה ''פלישת חייזרים'' מאוחר יותר נזכרתי במשמעות השנייה של קוד 5 נהייתי עצוב רציתי לבכות המשמעות היא המילה האסורה ב-ג ,''גירושים'' אמא אמרה ודמעות בעיניה.
נסענו באוטובוס למשך 5 דקות ופתאום הרחובות נראו לי מוכרים זה היה הדרך לשדה בו השארתי את פסחזון
לא הבנתי למה אמא לוקחת אותי לשם ירדנו מהאוטובוס בתחנה הכי קרובה לשדה אמא הרימה אוהל בשדה ואחרי כמה שעות הלכנו לישון.
קמתי באמצע הלילה כי הרגשתי שאני שוכב על איזה אבן גדולה יצאתי מהאוהל כדי לראות מה זה ישר זיהיתי את הישבן של פסחזון הרמתי אותו וניקיתי אותו מחול.
הבטתי מחלון האוהל וראיתי את אמא היא נראתה לי עצובה החלטתי להיכנס לאוהל ולהגיד לאמא שאני רוצה לשבור את פסחזון אמא הסתכלה אליי בעיניים שבורות ואמרה לי שעם הכסף הזה נוכל לקנות כרטיס אוטובוס לבית של סבא וסבתא, שברנו את פסחזון קנינו כרטיס אוטובוס ליום למחרת אל סבא וסבתא אבל לפני שנסענו קברנו את השברים שנותרו מפסחזון.
נסענו אל סבא וסבתא והמשכנו לגור שם.
2. סיפורו של חפץ מהילדות:
א. החפץ שבחרנו הוא אוסף הבובות של איה, את האוסף יש לי מאז שאני זוכרת את עצמי ולא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיהן.
כול בובה בשבילי משהו אחר וחלקן גם ממדינות שונות, כל בובה היא סיפור וזיכרון שונה וייחודי וכל פעם שאיה מביטה בהם אני נזכרת בזיכרונות טובים.
וכשהייתי קטנה כל פעם שהייתי עצובה הייתי לוקחת אחת ומחבקת אותה.
ב. נקודות הדמיון בין החפץ שלי לשל יואבי הוא ששנינו מחוברים אל החפץ רגשית ולא מוכנים לוותר עליו, החפץ שלי תרם לי מבחינה רגשית מתי שהייתי עצובה.
3.
א. תהליך ההתבגרות שליווה את יואבי התחיל מכך שיואבי היה ילד שחשב רק על צרכיו לעומת אחרי המפגש עם פסחזון שבסוף הסיפור סיכן את עצמו למען פסחזון ונהיה יותר רגיש לזולת. אפשר לראות שינוי ניקר כאשר יואבי מחליף עמדה, פתאום הוא מצטט את אביו אלא חושב על דעת עצמו, מגנב מהבית והכל למען חבר, יואבי למד את ערך החברות בזכות אביו שבכלל רצה ללמד אותו על ערכו של הכסף.
ב. המריתי את פי הורי כאשר הורו לי ללכת לישון מוקדם והלכתי לישון מאוחר, הרגשתי ערנית כיוון שדיברתי עם חברתי הטובה ביותר.
וכשאבי הלך לישון ראה שאותי ערה ושאלני למה אינני ישנה, עניתי לו שדיברתי עם חברתי וביקשתי את סליחתו, הוא נתן לי את סליחתו עם תני יחיד שאלך לישון במהרה. הנהנתי למרות שרציתי להמשיך לשוחח עם חברתי כי רציתי את סליחת אבי.
המריתי את פי הורי כאשר אימי אמרה לי ללכת לסדר את חדרי, לא רציתי ללכת לסדרו וחשבתי שחדרי הינו מסודר מספיק , חשבתי שאינני צריכה לסדרו והימרתי את פיה.
לא גיליתי לאימי על כך כי פחדתי שתכעס עליי, היא גילתה כאשר עלתה לחדרי אך הוא לא היה ממש מבולגן אז ביקשתי את סליחתה והיא נתנה לי אותה עם מטלה יחידה לרוקן מדיח.
ג. כדי לעבור את גיל ההתבגרות ילד לא בהכרח חייב לעבור מצבים שהוא מורד בהוריו או פועל או חושב בניגוד לדעת הוריו, הרבה ילדים עברו את גיל ההתבגרות ללא מרידה בהוריהם, זה תלוי בחינוך ובאיזה סוג בית הם גדלו.
ריב עם הורים או מרד בהורים הוא דבר שכיח שקורה בדרך כלל בבתים בהם ההורים לא נותנים מקום לדעתו של הילד, חשוב שילד יביע את דעתו גם אינו מסכים עם הוריו אך מרידה בהוריו איננה דבר חובה לתהליך ההתבגרות, ילד צריך שיהיה לו דעות משלו ורעיונות משלו כי אם ימשיך לצטט את הוריו לא יביא לעולם דברים חדשים אלא רק יצטט את דברי הוריו ולא יהיה עצמאי.
לדעתנו מרידה בהורים איננה דבר חובה אבל חשוב שתהיה חשיבה עצמאית וחדשה ולא תצטט את הוריך למשך כול חייך, זה גם מראה על סוג של בגרות וחשיבה עצמאית.
לאור העובדות שהצגנו אנו חושבות שכדי לעבור את גיל ההתבגרות לא חייב להמיר את פי ההורים אך חשוב לפתח חשיבה עצמאית
לא מאמינה שהעתקתי את כל זה
המשך הסיפור:
'' יהיה לך טוב כאן. חיכיתי לתשובה אבל פסחזון לא אמר כלום, וכשנגעתי לו באף בתור שלום רק תקע בי מבט עצוב. הוא ידע שלא יראה אותי יותר לעולם.''
חזרתי הביתה לבד, בחושך היה מפחיד אבל עברתי את זה, כל הדרך חשבתי על פסחזון יושב שם לבד בשדה מחייך אליי כמו תמיד רק הפעם חיוך עצוב, שלא רוצה להיפרד.
הגעתי הביתה וראיתי את אבא בחלוק השינה שלו עומד בכניסה לבית מביט בי במבט כועס וצרח עליי קרא לי במילים לא יפות קרא לי דביל ובזבזן ואמר שאגדל להיות פושטק שגונב מקיוסקים.
אמא התעוררה מהצרחות והגיעה אליי ואל אבא, שמתי לב שהיא באה מכיוון הסלון ולא מחדר השינה המשותף שלה ושל אבא, שאלתי אותה למה היא ישנה בסלון אמא לא ענתה רק בעטה שוב ושוב ברגלו של אבא עם בכי בעיניה.
ואז היא שמה לב שזה לא מזיז לאבא אלא רק מעצבן אותו ואז שמתי לב שיש מזוודות ארוזות בפתח הבית מאחורי הארונית חשבתי שנוסעים לחופשה אבל אבא היה עצבני מידי.
פתאום אמא תפסה בידי ומשכה אותי לעבר הדלת זה היה מבהיל אבל גם אני רציתי לברוח מאבא התחלנו לרוץ ורצנו עד שהגענו לתחנת האוטובוס השכונתית ואבא התחיל לרוץ אחרינו למזלנו האוטובוס היה כבר בתחנה ואבא לא הספיק לעלות עליו.
הנהג התחיל לנסוע ביקשתי מאמא הסבר ומיד היא לחשה לי באוזן ''קוד 5'' זה הזכיר לי את הימים שאמא הייתה מתגנבת איתי לממד והיינו עושים ביחד ערבים משותפים שבהם קבענו לנו קודים וסיסמאות למקרי חירום.
הקודים היו מסודרים מהנורא ביותר ''קוד 1'' אבא מתקרב למסתור עד לקוד הכי פחות נורא ''קוד 10'' נשרף המרשמלו, קוד 5 היה הקוד שתמיד חלמתי שיקרה ''פלישת חייזרים'' מאוחר יותר נזכרתי במשמעות השנייה של קוד 5 נהייתי עצוב רציתי לבכות המשמעות היא המילה האסורה ב-ג ,''גירושים'' אמא אמרה ודמעות בעיניה.
נסענו באוטובוס למשך 5 דקות ופתאום הרחובות נראו לי מוכרים זה היה הדרך לשדה בו השארתי את פסחזון
לא הבנתי למה אמא לוקחת אותי לשם ירדנו מהאוטובוס בתחנה הכי קרובה לשדה אמא הרימה אוהל בשדה ואחרי כמה שעות הלכנו לישון.
קמתי באמצע הלילה כי הרגשתי שאני שוכב על איזה אבן גדולה יצאתי מהאוהל כדי לראות מה זה ישר זיהיתי את הישבן של פסחזון הרמתי אותו וניקיתי אותו מחול.
הבטתי מחלון האוהל וראיתי את אמא היא נראתה לי עצובה החלטתי להיכנס לאוהל ולהגיד לאמא שאני רוצה לשבור את פסחזון אמא הסתכלה אליי בעיניים שבורות ואמרה לי שעם הכסף הזה נוכל לקנות כרטיס אוטובוס לבית של סבא וסבתא, שברנו את פסחזון קנינו כרטיס אוטובוס ליום למחרת אל סבא וסבתא אבל לפני שנסענו קברנו את השברים שנותרו מפסחזון.
נסענו אל סבא וסבתא והמשכנו לגור שם.
2. סיפורו של חפץ מהילדות:
א. החפץ שבחרנו הוא אוסף הבובות של איה, את האוסף יש לי מאז שאני זוכרת את עצמי ולא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיהן.
כול בובה בשבילי משהו אחר וחלקן גם ממדינות שונות, כל בובה היא סיפור וזיכרון שונה וייחודי וכל פעם שאיה מביטה בהם אני נזכרת בזיכרונות טובים.
וכשהייתי קטנה כל פעם שהייתי עצובה הייתי לוקחת אחת ומחבקת אותה.
ב. נקודות הדמיון בין החפץ שלי לשל יואבי הוא ששנינו מחוברים אל החפץ רגשית ולא מוכנים לוותר עליו, החפץ שלי תרם לי מבחינה רגשית מתי שהייתי עצובה.
3.
א. תהליך ההתבגרות שליווה את יואבי התחיל מכך שיואבי היה ילד שחשב רק על צרכיו לעומת אחרי המפגש עם פסחזון שבסוף הסיפור סיכן את עצמו למען פסחזון ונהיה יותר רגיש לזולת. אפשר לראות שינוי ניקר כאשר יואבי מחליף עמדה, פתאום הוא מצטט את אביו אלא חושב על דעת עצמו, מגנב מהבית והכל למען חבר, יואבי למד את ערך החברות בזכות אביו שבכלל רצה ללמד אותו על ערכו של הכסף.
ב. המריתי את פי הורי כאשר הורו לי ללכת לישון מוקדם והלכתי לישון מאוחר, הרגשתי ערנית כיוון שדיברתי עם חברתי הטובה ביותר.
וכשאבי הלך לישון ראה שאותי ערה ושאלני למה אינני ישנה, עניתי לו שדיברתי עם חברתי וביקשתי את סליחתו, הוא נתן לי את סליחתו עם תני יחיד שאלך לישון במהרה. הנהנתי למרות שרציתי להמשיך לשוחח עם חברתי כי רציתי את סליחת אבי.
המריתי את פי הורי כאשר אימי אמרה לי ללכת לסדר את חדרי, לא רציתי ללכת לסדרו וחשבתי שחדרי הינו מסודר מספיק , חשבתי שאינני צריכה לסדרו והימרתי את פיה.
לא גיליתי לאימי על כך כי פחדתי שתכעס עליי, היא גילתה כאשר עלתה לחדרי אך הוא לא היה ממש מבולגן אז ביקשתי את סליחתה והיא נתנה לי אותה עם מטלה יחידה לרוקן מדיח.
ג. כדי לעבור את גיל ההתבגרות ילד לא בהכרח חייב לעבור מצבים שהוא מורד בהוריו או פועל או חושב בניגוד לדעת הוריו, הרבה ילדים עברו את גיל ההתבגרות ללא מרידה בהוריהם, זה תלוי בחינוך ובאיזה סוג בית הם גדלו.
ריב עם הורים או מרד בהורים הוא דבר שכיח שקורה בדרך כלל בבתים בהם ההורים לא נותנים מקום לדעתו של הילד, חשוב שילד יביע את דעתו גם אינו מסכים עם הוריו אך מרידה בהוריו איננה דבר חובה לתהליך ההתבגרות, ילד צריך שיהיה לו דעות משלו ורעיונות משלו כי אם ימשיך לצטט את הוריו לא יביא לעולם דברים חדשים אלא רק יצטט את דברי הוריו ולא יהיה עצמאי.
לדעתנו מרידה בהורים איננה דבר חובה אבל חשוב שתהיה חשיבה עצמאית וחדשה ולא תצטט את הוריך למשך כול חייך, זה גם מראה על סוג של בגרות וחשיבה עצמאית.
לאור העובדות שהצגנו אנו חושבות שכדי לעבור את גיל ההתבגרות לא חייב להמיר את פי ההורים אך חשוב לפתח חשיבה עצמאית
לא מאמינה שהעתקתי את כל זה
שואל השאלה:
רגע אני כותבת לך בפרטי
רגע אני כותבת לך בפרטי
אנונימית
ראיתי ועניתי
פסחזון למדתי עליו, מה המשימה שקיבלת?
באותו הנושא: