איך אתם מתמודדים עם זה שיום אחד לא תדברו עם החברים שיש לכם עכשיו?

זה כבר קרה לי וזה קשה לי ואני עדיין בזה

לכל דבר יש סוף, אני מעדיפה לחיות את ההווה שלי ולהנות ממנו, לא להטריד את עצמי בזה.
אני יכולה גם לבחור לחשוב על זה שההורים שלי ימותו יום אחד, במקום לנצל את הזמן שלי איתם.
הדברים האלו בלתי נמנעים, אבל אם נעסיק את עצמנו בחשיבה על זה כל הזמן, לא נהנה יותר משום דבר ולשום דבר לא תהיה משמעות.

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה..

תקשיב אני מתמודד עם זה ושורד זה כמו לחשוב שאחרי המוות אין כלום אפילו לא חושך כי אתה כבר לא קיים אני יודע שהכל נגמר והכל חולף ברגע אבל אני מנסה לגרום לזה להיות מהנה אפילו קצת אני יודע שכולם ימותו אפילו אח שלי התאום הז אחת הסיבות שאני בדיכאון המחשבה על זה
מה שבטוח אם לא הייתי עם אנשים פעם ב כדי לשכוח את זה לא הייתי בכלל

זה מה שבדיוק קרה לי
חברות שלי היו צבועות איתי אז זהו זה פשוט התפוצץ וכרגע אני סוג של לבד אבל אני יודעת עם הזמן יכיר חברות אחרות

מדחיקה ככול יכולתי