כל היום אבא שלי מעיר לי על אוכל, אומר לי שאני אוכלת כמו חזיר שיהיה לי סוכרת שאני רק אוכלת ממתקים כל היום

גם לי זה ככה אבל הוא רק דואג לך אפשר למות מזה

איזה חוצפן ואיפה בדיוק דואג יש צורה גם לדאגה
קייצר אל תתייחסי אליו

שואל השאלה:
יש צורה לדאוג..
גם זה לא מה שיגרום לי לאכול בריא.. להפך אם אני רוצה לאכול בריא אני לא עושה את זה גם כי הוא יצחק עליי וגם כדי כזה סוג של "להחזיר לו" ולעשות דווקא.
אפילו אם אני עושה ספורט אני עושה בחדר עם דלת נעולה ולרוב שאין אף אחד בבית כי אני יודעת שיצחקו עליי..

אולי אם תביני שאכילת מתוק בהגזמה , מהווה בעצם פיצוי ריגשי על חוסר מסוים- אז תביני שאת יכולה למלא את הצורך הזה , לאו דווקא באוכל מתוק.
אביך מנסה להזהיר אותך , כי הוא דואג לך. להזהיר ממצב של חולי , חוסר בטחון בגלל השמנה, ואומללות.
למעשה אינך עושה לו דווקא. למעשה את עושה דווקא- לעצמך.
כן. כן. לעצמך.
הבעייה היא אצלך, ולא אצלו.
הוא אומר לך את האמת, ולך קשה לעכל אותה.
כי האמת היא לא נעימה. לא נעים לגלות שאת מחבלת בעצמך בחייך.
הוא לא חוצפן בכלל, הוא עקשן בגלל שאת מסרבת להבין שיש מחיר כבד לזלילת מתוק. גם את עקשנית , ורוצה להמשיך למרות הנזק, אבל מי שיסבול- זו את.
לא חבל?
תאכלי מתוק, אבל במידה . לא בהגזמה, לא בכמות שתעשה לך נזק.
ואם אינך יכולה להתמודד לבד, חפשי מסגרת תומכת להרזייה. יש המון כאלו .
מסגרת שבה תצטרכי להתחייב , לשנות, ולהראות תוצאות.
אבל להשאר כך ולהאשים אותו, בגלל שהוא מנסה לעורר אותך לראות את האמת?
ממש חבל .
כעת עדיין יהיה לך סביר לשנות, ככל שתשמיני - יהיה יותר קשה.
יהיה קשה לנשום, להתכופף , לרוץ, ללכת, הכל יהיה לך כבד.
חלילה אפשר לחלות בסכרת, סיכון ללב , סיכון לשבץ מוחי , למחלות קשות.
ואז תתחילי להגמל? כן. זוהי גמילה מהמתוק , שרק מחבל לך בחיים.
אפשר להגמל ורצוי. ואז אוכלים מתוק ונהנים- אך במידה . לא בהגזמה.
אפשר לשנות, גם אם קשה.
זוהי בחירה והחלטה. ואפשר להעזר באנשים בתהליך זה.
כל נצחון קטן- יעודד אותך.
כל חצי קילו, או קילו- יעשו לך כיף בלב , כשירדו ממך.
למה לא?
לא מגיע לך? לא מגיע לך להיות מושכת, בריאה , ומאושרת?
מאמינה בך.
האם תסכימי להאמין בעצמך?