אנשים עם בעיות רפואיות, קרה לכם מקרה שדיברו איתכם כמו עם ילדים קטנים או שהיו אובססיביים מדי לעזור? מה אתם הכי שונאים ש..

כשמדברים לאט ובקול רגוע כזה כמו של פסיכולוגית, כאילו אם תדבר איתי רגיל אני לא אבין שום דבר ממה שאתה אומר
כשאומרים- "אוי אני מצטער.. לא ידעתי"
או- "אני לא יכול לדמיין מה ההרגשה"
"בטח הרגשת נורא, אם את צריכה משהו אני פה"

מן הסתם שלא תדע, אתה לא אמור לדעת.
ברור שלא תבין מה הפאקינג הרגשה!
אני לא צריכה רחמים, תודה רבה.

שואל השאלה:
וואו כל כך!!
לקח לי שנים בשביל ללמוד איך לשנות את התדמית הזאת שכולם מחשיבים אותי לילד או אידיוט חסר מוח.
היו לי פעמים שאשכרה קמו בשבילי באוטובוס, בהתחלה הייתי מתווכח שאין צורך, אבל אחרי זה אמרתי לעצמי שחבל על המאמץ, כיום אני מודה להם ומתיישב בכיף חח.
אבל הדבר שהכי מעצבן אותי זה (תתפלאו): "וואו איזה חזק אתה" "אתה גיבור" "כל הכבוד לך", אז בואו אגלה לכם סוד:
אני לא חזק, אני חלש, סובל ואתם לא רוצים לראות איך אני עושה בדיקות דם...
ולא!!!!! כל מה שעברתי זה לא נס שעברתי את זה!!!! אם היה נס אז זה היה עובר חמש דקות אחרי הלידה!!! אבל לא, אני העברתי חודשים בבית חולים בלי לדעת אם אשאר בחיים ומה הסיכונים כי לא רציתי לדעת!!!
מי שבאמת עברו הכי הרבה אלה ההורים שלי שראו הכל וידעו את מה שאני לא רציתי לשמוע, שהיו שם תמיד בשבילי ועד היום ממשיכים.
הם הגיבורים האמיתיים אני חוץ מלצעוק ולבכות שנמאס לי ו"בואו נחזור הביתה" לא עשיתי כלום.
דווקא הסוג הזה של מחמאות משגע אותי יותר מכל ומשאיר אותי לרוב בעצבים!!