מה אני אמורה לעשות בדיוק? (מגילה ראו הוזהרתם)

אני שונאת את הבית ספר וממש התייאשתי.. כן יש לי יחסית הרבה חיסורים אבל אני כן משתדלת להכנס לזומים ומשתדלת לקום בבקרים למרות שהשיעורים האלה שווים לת^חת ולא מועילים לי בשיט... אני באמת משתדלת וזה מציק לי שהבית ספר ממש מעיק עליי נפשית עם כל הזומים, המשימות המוגזמות, העומס והזמן הקצר לכל דבר, המבחנים, הכל.. ואמא שלי חושבת שלא אכפת לי והיא כל הזמן אומרת לי "את שמה ז^ין" וזה כלכך מציק לי ומכעיס אותי שהיא אומרת לי את זה... היא יודעת שאני שונאת את הבית ספר ושקשה לי אבל היא כל הזמן חושבת שאני שמה ז^ין כי לא מתאים לי ובלהלה.. למה היא לא מבינה שאני מיואשת? שקשה לי נפשית עם כל העומס הזה? אני באמת לא מסוגלת יותר.. אני ממש משתדלת וכל מה שאני מקבלת זה שיחות מהמורים, אמא שלי שאומרת שלא אכפת לי, מורות שטוענות שאני מזלזלת וכו.. ואפילו במקצוע שאני הכי טובה בו- המורה שלי מנסה לחבל לי בציון.. עשינו איתה שיחה בזום אמא שלי ואני לא מזמן, והיא ליטרלי רבה איתנו ואמרה לי (על מה שסיפרתי לאמא שלי שהיא עושה לי - דברים שהיא ממש עושה לי) שאני שקרנית ושאני ממציאה.. איך אני אמורה להמשיך? ממש קשה לי ואני לא מצליחה בכלום בערך ואני לא רואה את עצמי מסיימת את השנה עם תעודת בגרות.. אני ממש רוצה לעבור לאקסטרני אבל אמאשלי לא נותנת לי וכל הזמן אומרת לי שזאת שנה אחרונה שלי וסיימתי ושדווקא עכשיו אני רוצה לותר.. היא לא מבינה שלא טוב לי? למה היא לא יכולה לבוא לקראתי? אני יודעת שהיא מנסה לבוא לטובתי כדי שלא אצטרך להשלים אחרכך אבל אני יודעת מה אני עושה ואומרת ואני באמת יודעת בוודאות שאני רוצה להשלים בגרויות עם תיק אקסטרני, זה יהיה לי כלכך הרבה יותר טוב מכל הבחינות.. זה יקל עליי נפשית ולימודית.. מה לעשות? אני לא חושבת שאני אסיים את השנה עם בגרות