עצוב לי למרות שלא אמור להיות עצוב לי...

יש איזה מישהו מהעיר שלי שכל פעם היה מגיב לי על הסטורי באינסטגרם. כמעט על כל סטורי. הוא די רחוק מלהיות הטעם שלי אז בדר"כ הייתי עונה כזה יבש או לפעמים לא עונה בכלל. לפעמים דווקא הייתי נחמדה וממש זרמתי עם השיחה המון. תלוי במצב רוח שלי באותו רגע. אני די בטוחה שהוא סתם נחמד והוא גם נראה אחד כזה שמגיב לכל בחורה. לא נראה לי שהיו לא מניעים כלשהם... פשוט כנראה ראה שבחיים לא הגבתי לו על הסטורי ובחיים לא התחלתי אני שיחות אז בסופו של דבר הפסיק. עכשיו כבר מלא זמן שהוא לא מגיב לי יותר. זה אמור לא לעניין אותי כי באמת שאין לי כלום אליו ושוב, הוא לא הטעם שלי. אבל פשוט אני די חסרת חברים (אני כיתה יא עכשיו ואין לי כמעט חברים) והיה נחמד לקבל קצת תשומת לב ממישהו. להרגיש לפעמים לא אוויר. אני יודעת שזה טיפה אגואיסטי אבל היה לי כיף להרגיש שיש בן אדם שסוף סוף מנסה ככ לדבר איתי ומנסה לפתח שיחות. עכשיו זה הפסיק ואני עצובה :[ אני מרחיקה ממני את כולם בסוף כי אני לא סומכת על אף אחד. גם עליו לא. סתם מרגישה שהוא נחמד לכל אחת ולא בא לי שיחשיב אותי כמו כל אחת אחרת.
קיצר, איך להתעודד?? ;[