כנסו סתם בשביל לשמוע אותי...

קשה לי באמת שקשה לי יש לי הרגשה שאני עומדת להתפרק אבל כאילו אני לא צריכה להתפרק כי מה שום מה אני מרגישה שאני מצפה מעצמי להיות חזקה קשוחה אבל מצד שני אני צריכה להיות קצת בשקט הזמן רץ לי מבלי באמת שאני ידע מה אשכרה אני עושה מה נסגר מה אני אעשה למרות שאני אותה הילדה שהתוכניות שלה שמורות מראש ידועות שלא מרגישה בלבול או פחד שרק יודעת להיות חזקה קשוחה חכמה ואכפתית ובאפשהו מקום הייתי מזמן אומרת שזה מה שהם ( הסביבה ) מצפים ממני אבל תכלס אני באיפשהו מקום אני יודעת שזה מה שאני מצפה לעצמי בלי להיות אדם קצת יותר חלש זה שהיא בוכה על הכתף של אחרים ולא זאת שבוכים עלי באלי לא לחשוב פשוט לשחרר אני מרגישה שלא חוויתי ילדות תמיד הייתי די רצינית ולוי דפקה מבחוץ אלא מבפנים מבחוץ תמיד הראתי שהכול בסדר הכול טוב אני שמחה מצחיקה שתותניקית צינית ואף פעם לא רצינית אבל תכלס מבנים אין רציני כמוני אין אדם עצוב כמוני באה לי שהעבר לא ירדוף אותי יזכיר לי כמה רע יש באלי להפסיק לשאול למה לעזאזל עשו לי את זה למה פגעו בי למה חוותי דברים שאני לא אמורה לחוות למה ראיתי דם למה ראיתי פחד למה כול פעם אני צריכה לבדוק אם הדלת סגורה ואז אומרים עלי שאני משוגעת או משהו אני בסך הכול לא רוצה שזה יקרה עוד פעם שעוד פעם מישהו יפגע ובפעם ההיא יכולתי לאבד את האדם החשוב לי בעולם אמא שלי מה היה קורה אם זה באמת היה קורה ותכלס ללא קשר שמישהו יפגע בה מתישהו היא תלך לעולמה הריי ככה עובד העולם אבל מה יקרה לי בזמנו ? אין אנוכי כמוני אא? אמא שלי מתי שהו תלך לעולמה ולי חשוב רק איך אני ארגיש בזמנו מקסים באלי שמישהו ישמע אותי ויבוא ויחבק אותי וגיד לי שהכול יהיה בסדר ושאני אשכרה אסמך עליו אבל גם זה לא יקרה כאילו אשכרה יש אנשים בעולם שאפר לסמוך עליהם באלי למצוא אדם טוב אבל תכלס סוג של מצאתי זה ישמע מוזר אבל המורה שלי היא זאת שנתנה לי להרגיש שיש לי אותה אבל כרגיל אני כמו שזאת אני יש לי הרגשה שלא באמת אכפת לה אפילו שבאיפשהו מקום אני אוהבת אותה וחושבת שהיא מופלאה אבל מצד שני כאילו בשבילה אנ עוד סתם תלמידה ויש לי את חברה שלי באמצע הכתיבה הזאת היא שלחה לי הודעה מה העניינים ושלה לי משהו מצחיק אותי זה לא הצחיק ושמתי שלושה אימוגים צוחקים ושהיא שאלה אותי מה העניינים רציתי להגיד לה שלא טוב אבל נזכרתי שאני לא מצליחה לסמוך אז פשוט כתבתי בסדר.