פריקה (ארוך ביותר)

אני מרגישה ממש חרא עם עצמי.
אני כלכך דפוקה
זה אשכרה הגיע למצב שבחיים לא כתבתי שיר ואופ תוך עשר דקות מקודם כתבתי שיר באנגלית. רק שתבינו עד כמה אני שבורה. המילים אפילו לא קשורות סתם כתבתי מילים שעלו לי לראש.
חשבתי שכתיבה תשחרר אותי קצת, מסתבר שטעיתי.
ניסיתי כל דרך שקיימת כדי לנסות לפרוק.
ניסיתי לדבר עם בן משפחה
ניסיתי לכתוב
ניסיתי לצייר
ניסיתי לרקוד
ניסיתי לדבר עם אלוקים
ניסיתי לדבר עם עצמי
ניסיתי לדבר עם מישהו מכאן
ניסיתי לשמוע שירים ולהסתכל לתקרה
ניסיתי לבשל
ניסיתי למצוא דברים טובים
ועוד הרבה מאוד ניסיונות.
אני פשוט כישלון. חד משמעית. אני לא מצליחה בשום דבר חוץ מלבכות כל הזמן בחדר. אני נמצאת 24/7 בחדר המסריח הזה.
יש מסביבי כלכך הרבה אנרגייה שלילית שאני לא מצליחה להיפטר ממנה. כל דבר קטן גורם לי להתפרץ. מרוב עצבים אני אפילו מרביצה לעצמי לפעמים ויש לי כחול ברגל בגלל זה.
אין לי כוח יותר להיות אני. אני בוכה ומתבכיינת מכל דבר קטן. יש לי סיכוי יותר גדול לזכות בלוטו מאשר למצוא חברים טובים או לפחות חברה טובה אחת!
אני פשוט אוגרת הכל בפנים, ואני מרגישה את זה לפעמים צובט ומת לצאת החוצה. אין לי דרך לשחרר.
וכן ניסיתי כבר קאוצ'ר. כמו תמיד אני דופקת הכל. כשאני מדברת עם מישהו אני פשוט לא מצליחה להגיד הכל. זה או שאני מכניסה שקרים לשיחה או שאני פשוט לא מספרת את הדברים האמיתיים.
והנה, היום בכיתי בגלל פאקינג תמונה של מפורסם. המוח שלי פשוט ממציא סיפורים מחוץ למה שצריך. ונמאס לי. נמאס לי להיות אני דיי אני לא יכולה יותרר
אני לכודה בתוך כלוב בצורה של עצמי.
אני הולכת מכות עם עצמי בתוך עצמי.
אני לא נהנית אמיתי מכלום. כבר שנים.
אני כבר שנים חיה עם עצמי בלי שאף אחד יבין מי אני באמת.
ואני נשבעת שאני מנסה לדבר. משהו מונע ממני.
אני אבודה ואני לא יודעת מה לעשות.
מה אתם הייתם עושים?
איך אני יכולה להפסיק להיות אני?
איך לרכך את הכאב?