מי שההורים שלו גרושים, כנסו. (השאלה בפירוט)

אני הרגשתי ממש נורא, הייתי רק בת שש, היום זה יותר בסדר, וההורים שלי רוצים לבראות לי אהבה יותר מההורה השני

- הרגשתי המון דברים מן הסתם, אין לי כוח להסביר + חלק מהדברים קצת אישיים לי מדי, וכן, הרגשתי וחוויתי המון מזה למרות הגיל...
- הייתי בן 3 בערך
- אני די בסדר עם זה היום, יתרונות וחסרונות, המון.
- מן הסתם שיש דברים שליליים, לא צריך לפרט לדעתי
- כן, יש המון; גם דברים קטנים ופתטיים כמו לחגוג פעמיים יומולדת, וגם אם מדובר בדברים יותר גדולים כמו החוויה של מגורים שניים.

אני לא בטוחה אבל נראה לי כשהייתי בת 8 ככה, לא כלכך הגבתי (מצד שני קרו עוד המון דברים שלא כלכך הגבתי) כאילו אמרתי אוקיי טוב והמשכתי בחיי. אני לא זוכרת שהיה לי קשה להיתסגל לזה, גם לא שמרתי את זה כלכך בתור סוד אולי קצת ביסודי.
מבחינתי היו דברים חיובים לזה כי אבא שלי היה בן אדם נורא עצבני וקשה, אני זוכרת את עצמי מקבלת צעקות או פליקות על בסיס יומי והוא גם היה חוזר בדרך כלל ממש מאוחר בגלל העבודה שלא אז עד שיצא לראות אותו זה לא היה לטובה, ואחרי כמה חודשים אמא שלי התחילה לצאת עם מישהו אחר ואני זוכרת שבהתחלה לא כלכך הבנתי את הרעיון אבל לא הראתי לה כלום לגבי זה.
הדברים השליליים שמבחינתי מצאתי זה שבהתחלה כשהם נפרדו לא היה לי דמות "חזקה" בבית וזה גרם לי לבלבול כזה לאחר מכן שלא היה כלכך אפשר להתנגד לי כי אמא שלי הייתה יותר עדינה מאבא שלי.
אני חושבת שעל אחותי זה יותר השפיע מאשר עליי, כי רק בשנה האחרונה הבנתי כמה קצת זה השפיע עליי, אולי זה קשור לזה שמשהו שנוגע לאחרים לא ממש מזיז לי.
יש לציין שעכשיו ההורים שלי בקשר טוב ולא בריבים הם פשוט מתקשרים שהם צריכים גם לגבינו ולפני כמה זמן אפילו עשינו על האש (אבא שלי, אמא שלי, בן זוג של אמא שלי, אני, ואחותי)
והם יודעים להסתדר.
אני גם יכולה להגיד שזה עשה טוב להורים שלי להתגרש כי שניהם למדו להיות יותר טובים ונפרדו מקשר לא כלכך בריא.

בכיתה ה', אין יותר מדי מה לומר, זה לא נעים, ויש את התקופה שלא רואים את אחד מההורים, יש את הקטע שההורים מספרים דברים רעים אחד על השני, אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלזכור שהכל עובר בחיים, ושאין ברירה אלא להתמודד