8 תשובות
תספרי להורים שלך איך את מרגישה. תחליטי ביחד איתם אם תלכי על טיפול תרופתי
אני מבינה אותך, זה תקופה שאנחנו נמצאים רק בבית וזה כבר עצוב שזה עוד מעט נמשך כבר כמעט שנה וברור שיש לזה המון השלכות.
אני מאמינה שזה קורה לך כי את מתגעגעת אפילו לשגרה היומיומית, והיום אפילו דבר הכי בסיסי אין לנו כוח או מוטיבציה לעשות.
אני מאמינה שבעזרת השם הימים יחזרו לעצמם ולשגרת היומיום שלנו תחזור גם ואיתה המצב רוח שלך לאט לאט יעלה.
כל הלבד הזה בבית בהחלט עושה לנו לא טוב אבל אנחנו צריכים לנסות להימנע מלהיכנס למצב של דיכאון, בגלל זה אני ממליצה לך שאם במידה את שומעת שירים שעוד יותר גורמים לך להרגיש עצובה ולבד אז בבקשה תפסיקי! תתחילי בלשמוע שירים של אווירה טובה, אופטימית, שמתרכזים בדברים הטובים שיש לנו בחיים, שירים שמזכירים לנו להודות על מה שיש ועל מה שאין וכדומה... ואז תתקדמי לשירים שיעלו לך את הביטחון! שיזכירו לך שאת הדמות הראשית בחיים שלך! שאף אחד לא יכול לקחת ממך את התפקיד שלך בעולם, שירים שעושים לך שמח, שמזכירים לך זמנים טובים.
אני אישית לא הייתי בדיכאון ואני לא מכירה טיפולים, ואני לא יודעת אם את בדיכאון.
אבל אני ממליצה לך לנסות לחשוב בפן חיובי בחיים, לראות את הטוב, להימנע לחשוב מה חושבים עליך או מה אומרים עליך, לחשוב שהחיים הם טובים ושבסוף הכל קורה לטובה.
אם את עכשיו רואה את עצמך בנקודה הנמוכה ביותר שהגעת אליה מנטלית, אז אני רוצה שמעכשיו תנסי רק לעלות, זה לא משהו שעושים בשניה, זה תהליך, וכמו כל תהליך צריך לעלות מדרגה מדרגה עד שאת תגיעי למקום הבטוח שלך!
ממליצה גם להתחיל במדיטציות ובאמת להתמקד בזה ובמה שנאמר בהם, בהתחלה זה משעמם אבל באמת שזה משפיע לטובה עלינו.
יכול להיות שיהיו ימים שאת תשברי אבל אל תתני לזה להרוס לך הכל, תראי בזה כדבר חד פעמי, כשיעור שאת לומדת ממנו מה טוב ומה לא טובה ומה לעשות בפעם הבאה ומה לא.
תזכרי באנשים בחשובים לך בחיים, תשתפי חברות, תשתפי בני משפחה, תשתפי את החבר, כי אם את בדיכאונות ובמחשבות עם עצמך זה יגרום לך רק להרגיש יותר רע, תנסי לדבר עם אנשים על הרגשות שלך ועל המצב שלך! זה ישחרר לך קיטור.
מקווה שעזרתי ומקווה שתקחי את העצות לתשומת ליבך 3>
אני מאמינה שזה קורה לך כי את מתגעגעת אפילו לשגרה היומיומית, והיום אפילו דבר הכי בסיסי אין לנו כוח או מוטיבציה לעשות.
אני מאמינה שבעזרת השם הימים יחזרו לעצמם ולשגרת היומיום שלנו תחזור גם ואיתה המצב רוח שלך לאט לאט יעלה.
כל הלבד הזה בבית בהחלט עושה לנו לא טוב אבל אנחנו צריכים לנסות להימנע מלהיכנס למצב של דיכאון, בגלל זה אני ממליצה לך שאם במידה את שומעת שירים שעוד יותר גורמים לך להרגיש עצובה ולבד אז בבקשה תפסיקי! תתחילי בלשמוע שירים של אווירה טובה, אופטימית, שמתרכזים בדברים הטובים שיש לנו בחיים, שירים שמזכירים לנו להודות על מה שיש ועל מה שאין וכדומה... ואז תתקדמי לשירים שיעלו לך את הביטחון! שיזכירו לך שאת הדמות הראשית בחיים שלך! שאף אחד לא יכול לקחת ממך את התפקיד שלך בעולם, שירים שעושים לך שמח, שמזכירים לך זמנים טובים.
אני אישית לא הייתי בדיכאון ואני לא מכירה טיפולים, ואני לא יודעת אם את בדיכאון.
אבל אני ממליצה לך לנסות לחשוב בפן חיובי בחיים, לראות את הטוב, להימנע לחשוב מה חושבים עליך או מה אומרים עליך, לחשוב שהחיים הם טובים ושבסוף הכל קורה לטובה.
אם את עכשיו רואה את עצמך בנקודה הנמוכה ביותר שהגעת אליה מנטלית, אז אני רוצה שמעכשיו תנסי רק לעלות, זה לא משהו שעושים בשניה, זה תהליך, וכמו כל תהליך צריך לעלות מדרגה מדרגה עד שאת תגיעי למקום הבטוח שלך!
ממליצה גם להתחיל במדיטציות ובאמת להתמקד בזה ובמה שנאמר בהם, בהתחלה זה משעמם אבל באמת שזה משפיע לטובה עלינו.
יכול להיות שיהיו ימים שאת תשברי אבל אל תתני לזה להרוס לך הכל, תראי בזה כדבר חד פעמי, כשיעור שאת לומדת ממנו מה טוב ומה לא טובה ומה לעשות בפעם הבאה ומה לא.
תזכרי באנשים בחשובים לך בחיים, תשתפי חברות, תשתפי בני משפחה, תשתפי את החבר, כי אם את בדיכאונות ובמחשבות עם עצמך זה יגרום לך רק להרגיש יותר רע, תנסי לדבר עם אנשים על הרגשות שלך ועל המצב שלך! זה ישחרר לך קיטור.
מקווה שעזרתי ומקווה שתקחי את העצות לתשומת ליבך 3>
שואל השאלה:
קודם כל ממש תודה. אני לגמרי מעריכה את זה.
וברור שחשבתי על להפסיק לשמוע שירים עצובים אבל כשאני במוד כזה לא בא לי לשמוע שירים שמחים, זה לא מתאים לי ואני לא מצליחה להנות מהם. וזה פשוט כל הזמן הלבד הזה אני יותר מידיי עם עצמי והמחשבות פשוט עולות, ואם אני חושבת על אנשים או על דברים ששמחו אותי פעם זה רק מדכא אותי יותר, כי אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו. אני מרגישה לבד. וחבר שלי אפילו לא יודע מזה. גם לו ממש קשה עכשיו וגם הוא עובר תקופה לא קלה ולא בא לי ליפול עליו עם זה. אני גם לא מוצאת את הזמן המתאים. לא בא לי דרך הטלפון ולאחרונה בקושי היה לנו זמן ביחד, ואת האמת הוא גם לא ממש שואל, לא מספיק בשביל שאני אפרוק הכל.
אני חושבת על חברים מהבית ספר או עליו או על המשפחה שלא ראיתי מלא זמן וזה רק עושה אותי עצובה יותר, כי אני באמת מתגעגעת לחיים שהיו לי. אני כבר לא יודעת מה לעשות.. לשמוע שירים יכול לעזור לי קצת אבל לא נראה לי שזה מה שיוציא אותי מזה ואת האמת שגם לא ממש בא לי :(
קודם כל ממש תודה. אני לגמרי מעריכה את זה.
וברור שחשבתי על להפסיק לשמוע שירים עצובים אבל כשאני במוד כזה לא בא לי לשמוע שירים שמחים, זה לא מתאים לי ואני לא מצליחה להנות מהם. וזה פשוט כל הזמן הלבד הזה אני יותר מידיי עם עצמי והמחשבות פשוט עולות, ואם אני חושבת על אנשים או על דברים ששמחו אותי פעם זה רק מדכא אותי יותר, כי אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו. אני מרגישה לבד. וחבר שלי אפילו לא יודע מזה. גם לו ממש קשה עכשיו וגם הוא עובר תקופה לא קלה ולא בא לי ליפול עליו עם זה. אני גם לא מוצאת את הזמן המתאים. לא בא לי דרך הטלפון ולאחרונה בקושי היה לנו זמן ביחד, ואת האמת הוא גם לא ממש שואל, לא מספיק בשביל שאני אפרוק הכל.
אני חושבת על חברים מהבית ספר או עליו או על המשפחה שלא ראיתי מלא זמן וזה רק עושה אותי עצובה יותר, כי אני באמת מתגעגעת לחיים שהיו לי. אני כבר לא יודעת מה לעשות.. לשמוע שירים יכול לעזור לי קצת אבל לא נראה לי שזה מה שיוציא אותי מזה ואת האמת שגם לא ממש בא לי :(
אנונימית
אני מבינה את התסכול שלך, אבל לפי מה שאת כותבת את נורא מתרכזת במה שקרה בעבר, ואיך החיים שלך היו נפלאים בעבר.
אני רוצה להגיד שאם תמשיכי לחשוב ככה אז לא תוכלי להתקדם... את חייבת לחשוב קדימה ולחיות את ההווה!! אם לא תתקני עכשיו את הדברים ותתמקדי בעצמך ובחיים שלך ברור שלא תראי שיפור במצב רוח שלך.
דבר ראשון, ברור גם לי יש ימים שאני במוד של לשמוע שירים עצובים, אבל אני לא אומרת לך להתחיל ולשמוע עכשיו שירי מסיבות קופצניים, ממש לא, תתחילי כמו שאמרתי בשירים רגועים שהשיר לא רועש, אפילו תשמעי שירי רקע מרגיעים שלמילים שלהם יש משמעות אופטימית בזמן שאת עושה שיעורים וכאלה, ועם הזמן זה יתחיל להיכנס לראש.
נגיד זמר כמו חנן בן ארי שמאוד שר על הדברים הטובים בחיים ועל כמה שהוא מודה על מה שיש לו (ואני בטוחה שיש עוד זמרים כאלה פשוט תתחקרי). תזכרי שזה תהליך ושאם את רוצה לראות מגמת שיפור אז זה יבוא נטו ממך. פשוט תמנעי מלשמוע שירים עם משמעות עצובה וממש תמחקי אותם מה פלייליסט שלך!
דבר שני, אני לא אביע ביקורת אבל אני חושבת שזה מאוד חשוב בתור זוג לדבר על הדברים, אם השני המצע במצוקה אז האחד צריך להיות של בשבילו ולדאוג שהוא לא יפול. את חייבת לדבר עם חבר שלך ואפילו שהוא נמצא בתקופת לחץ את חייבת לקחת אותו לשיחה בין אם זה בטלפון או בין אם זה בארבע עיניים ולהסביר לך מה את מרגישה עם עצמך, איזה מחשבות מתחוללות בך, מה את מרגישה על הזוגיות וכדומה... בשביל זה יש בן זוג, כדי לעזור זה לזה ולתמוך ולהיות שם אחד בשביל השני. אני בטוחה שאם את היית בתקופת לחץ ובן זוגך היה בא אליך ומסביר לך שהוא במצב נפשי לא משהו אז אני בטוחה שאת היית מפנה כמה דקות מהיום שלך בשביל להתמקד בו ואיך לעזור לו! זו הדדיות!
זה ממש לא ללחוץ עליו!
ואם את מראה לו שהכל בסדר ולא מדברת איתו על הדברים דוגרי אז ברור שהוא לא ישאל, יכול להיות שהוא פשוט לא שם לב לדברים, את חייבת לשתף אותו! ולא רק אותו, גם את ההורים, החברות ומי שאפשר! אני בטוחה שיבואו אליך בחיבוק ידיים וינסו להראות לך יותר תשומת לב ועזרה!
תנסי להתמקד בעצמך, תעשי דברים שירימו לך את המצב רוח, אולי אפילו אימוני כושר... תזכרי שזה תהליך אבל אני מאמינה בך שבסוף תגיעי לאן שאת רוצה!
אם את צריכה עזרה תשלחי לי הודעה בפרטי 3>
אני רוצה להגיד שאם תמשיכי לחשוב ככה אז לא תוכלי להתקדם... את חייבת לחשוב קדימה ולחיות את ההווה!! אם לא תתקני עכשיו את הדברים ותתמקדי בעצמך ובחיים שלך ברור שלא תראי שיפור במצב רוח שלך.
דבר ראשון, ברור גם לי יש ימים שאני במוד של לשמוע שירים עצובים, אבל אני לא אומרת לך להתחיל ולשמוע עכשיו שירי מסיבות קופצניים, ממש לא, תתחילי כמו שאמרתי בשירים רגועים שהשיר לא רועש, אפילו תשמעי שירי רקע מרגיעים שלמילים שלהם יש משמעות אופטימית בזמן שאת עושה שיעורים וכאלה, ועם הזמן זה יתחיל להיכנס לראש.
נגיד זמר כמו חנן בן ארי שמאוד שר על הדברים הטובים בחיים ועל כמה שהוא מודה על מה שיש לו (ואני בטוחה שיש עוד זמרים כאלה פשוט תתחקרי). תזכרי שזה תהליך ושאם את רוצה לראות מגמת שיפור אז זה יבוא נטו ממך. פשוט תמנעי מלשמוע שירים עם משמעות עצובה וממש תמחקי אותם מה פלייליסט שלך!
דבר שני, אני לא אביע ביקורת אבל אני חושבת שזה מאוד חשוב בתור זוג לדבר על הדברים, אם השני המצע במצוקה אז האחד צריך להיות של בשבילו ולדאוג שהוא לא יפול. את חייבת לדבר עם חבר שלך ואפילו שהוא נמצא בתקופת לחץ את חייבת לקחת אותו לשיחה בין אם זה בטלפון או בין אם זה בארבע עיניים ולהסביר לך מה את מרגישה עם עצמך, איזה מחשבות מתחוללות בך, מה את מרגישה על הזוגיות וכדומה... בשביל זה יש בן זוג, כדי לעזור זה לזה ולתמוך ולהיות שם אחד בשביל השני. אני בטוחה שאם את היית בתקופת לחץ ובן זוגך היה בא אליך ומסביר לך שהוא במצב נפשי לא משהו אז אני בטוחה שאת היית מפנה כמה דקות מהיום שלך בשביל להתמקד בו ואיך לעזור לו! זו הדדיות!
זה ממש לא ללחוץ עליו!
ואם את מראה לו שהכל בסדר ולא מדברת איתו על הדברים דוגרי אז ברור שהוא לא ישאל, יכול להיות שהוא פשוט לא שם לב לדברים, את חייבת לשתף אותו! ולא רק אותו, גם את ההורים, החברות ומי שאפשר! אני בטוחה שיבואו אליך בחיבוק ידיים וינסו להראות לך יותר תשומת לב ועזרה!
תנסי להתמקד בעצמך, תעשי דברים שירימו לך את המצב רוח, אולי אפילו אימוני כושר... תזכרי שזה תהליך אבל אני מאמינה בך שבסוף תגיעי לאן שאת רוצה!
אם את צריכה עזרה תשלחי לי הודעה בפרטי 3>
שואל השאלה:
תודה אהובה. ממש תודה. אני באמת באמת מעריכה את זה מכל הלב שלי ❤
תודה אהובה. ממש תודה. אני באמת באמת מעריכה את זה מכל הלב שלי ❤
אנונימית
הכי בכיף בעולם❤ אם תצטרכי או שתחווי קושי נוסף תפני אלי בפרטי! ואני אשמח לשמוע על התקדמות במצב רוח שלך, ממחר תתחילי להתאפס על עצמך בבקשה! ❤
דברי עם מישהו, ,עשי משהו שיעודדו אותך, שמעי מוזיקה, עשי מדיטציה, תצאי קצת לטייל
אנונימית יקרה
שומעת את תחושת הכובד שאולי את מרגישה, את ההתמודדות מול תחושת הדכדוך והעצבות שמלווה אותך לא מעט זמן... משערת שזה מעורר בך תחושת חוסר אונים גדולה...
ממה שכתבת נראה שאת כאילו מתפקדת על אוטומט- ממשיכה להגיש עבודות, מנסה לצאת מהבית ולהיפגש עם חברות, ומנסה אולי למצוא תחושת משמעות... אך לצד כל זה, נדמה שאת נקרעת מבפנים. אפילו עם בן הזוג שלך שכתבת שפעם היה גורם לך לתחושת שמחה, את לא מצליחה לקבל שקט נפשי, הנאה...
יכולה רק לתאר לעצמי כמה גופך עייף מלהילחם, זה בטח גורם לך להרגיש חסרת כוחות, אולי אפילו גם חוסר טעם...
נשמע יקרה שאת סוחבת על גבך המון, ולבד כל כך... כנראה את מרגישה שאין מישהו שבאמת יכול להבין עד כמה המועקה שאת בוודאי מרגישה מכאיבה... אפילו לא בן זוגך...
שאלת מה אפשר לעשות, וזה יתכן ומראה על רצון בשינוי, בזעקתך לעזרה... זה לא מובן מאליו שלמרות הקושי את מצליחה לכתוב כאן... זה מעיד על המון כוחות נפש.
האם יקירה יש מישהו שבכל זאת את מרגישה שתוכלי לשתף במה שעובר עליך? אחד מההורים, בן הזוג- אולי אם ידע מה עובר עליך יוכל להבין קצת יותר...
אני מזמינה אותך גם לשוחח עם אחד ממתנדבינו בצ'אט של עמותת סה"ר-סיוע והקשבה ברשת בה אני מתנדבת.
ננסה לסייע ולהקשיב בצורה לא שיפוטית, ולהעניק לך כתף תומכת.
בואי אם תרגישי צורך, אפילו עכשיו...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.
שומעת את תחושת הכובד שאולי את מרגישה, את ההתמודדות מול תחושת הדכדוך והעצבות שמלווה אותך לא מעט זמן... משערת שזה מעורר בך תחושת חוסר אונים גדולה...
ממה שכתבת נראה שאת כאילו מתפקדת על אוטומט- ממשיכה להגיש עבודות, מנסה לצאת מהבית ולהיפגש עם חברות, ומנסה אולי למצוא תחושת משמעות... אך לצד כל זה, נדמה שאת נקרעת מבפנים. אפילו עם בן הזוג שלך שכתבת שפעם היה גורם לך לתחושת שמחה, את לא מצליחה לקבל שקט נפשי, הנאה...
יכולה רק לתאר לעצמי כמה גופך עייף מלהילחם, זה בטח גורם לך להרגיש חסרת כוחות, אולי אפילו גם חוסר טעם...
נשמע יקרה שאת סוחבת על גבך המון, ולבד כל כך... כנראה את מרגישה שאין מישהו שבאמת יכול להבין עד כמה המועקה שאת בוודאי מרגישה מכאיבה... אפילו לא בן זוגך...
שאלת מה אפשר לעשות, וזה יתכן ומראה על רצון בשינוי, בזעקתך לעזרה... זה לא מובן מאליו שלמרות הקושי את מצליחה לכתוב כאן... זה מעיד על המון כוחות נפש.
האם יקירה יש מישהו שבכל זאת את מרגישה שתוכלי לשתף במה שעובר עליך? אחד מההורים, בן הזוג- אולי אם ידע מה עובר עליך יוכל להבין קצת יותר...
אני מזמינה אותך גם לשוחח עם אחד ממתנדבינו בצ'אט של עמותת סה"ר-סיוע והקשבה ברשת בה אני מתנדבת.
ננסה לסייע ולהקשיב בצורה לא שיפוטית, ולהעניק לך כתף תומכת.
בואי אם תרגישי צורך, אפילו עכשיו...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.